מכרות נחושת תמנע

חברת "מכרות נחושת תמנע בע"מ" הוקמה ב־1951 על ידי החברה הממשלתית מחצבי ישראל כדי לחפור ולחלץ נחושת בבקעת תמנע. כרייה עתיקה התקיימה במקום כבר בעת העתיקה, וסקרים גאולוגיים נערכו עוד בתקופת המנדט הבריטי.

הפעילות המודרנית החלה ב־1952 בהפקה ניסיונית. הניסיון להפוך את הכרייה למסחרית דרש ציוד מתוחכם, כי אחוז הנחושת בסלע היה נמוך, כ־2%. (עפרה = סלע המכיל מתכת). בניית מפעל להפקת הנחושת החלה באמצע שנות ה־50 אך נתקלת בקשיים תקציביים ובביקורת ציבורית על העלויות.

בשנת 1959 החלה כרייה מסחרית בעשרה מכרות פתוחים ותת־קרקעיים. נחפרו מעל 50 ק"מ של מנהרות תת־קרקעיות. בהתחלה הופקו מדי שנה כ־450,000 טון עפרה שממנו יצאו כ־6,100 טון נחושת. מאוחר יותר עלתה התפוקה לכ־1.1 מיליון טון עפרה ולכ־11,000 טון נחושת בשנה. מכיוון שלא היה בישראל מתקן להתכת צמנט הנחושת (אבקה עם כ־80% נחושת), ברוב התפוקה יצאו לחו"ל.

בעשורים ה־60 וה־70 עבדו במכרות כ־1,000 איש. ב־1964 שונה שם החברה ל"מכרות נחושת תמנע בע"מ". ב־1975 הועברה הבעלות לכימיקלים לישראל.

בשנות ה־70־80 ירידת מחירי הנחושת הביאה להפסדים, והמכרות נסגרו לראשונה ב־1976. ניסיון להפעילם מחדש בשנות ה־80 לא צלח, והכרייה הופסקה סופית ב־1984 לאחר הפסדים מצטברים של כ־32 מיליון דולר.

לאחר סגירת הכרייה הוקם באתר מפעל קטן למיחזור נחושת. המפעל ייצר בין היתר חומצה גופרתית (חומר כימי המשמש בחקלאות) וניצל אלומיניום למחזור. ב־1997 נמכר המפעל לחברת די.או. אחזקות בבעלות שילוב של עובדי המכרה ושותף אסטרטגי.

בעשור הראשון של המאה ה־21 עלה מחיר הנחושת באופן משמעותי. ב־2004 שכרה חברת אהמסה פלדות חלק מהשטח, והפעילה דרך חברת הבת ערבה מיינס פרויקט לשיקום הכרייה התת־קרקעית. הושקעו מיליוני דולרים בשיקום המנהרות, שאיבת מי תהום, וחיזוק דפנות.

ב־2007 הוקם מפעל ניסיוני שהפיק כ־100 ק"ג נחושת ביום, והחפירה חודשה. במהלך העבודות נהרגו שני פועלים (2008 ו־2010). אהמסה ביקשה להקים מפעל גדול וטענה על תמריצים ממשלתיים, אך המפעל לא נבנה. בשנת 2015 הוצע מענק משלים, והפרויקט המשיך לפיתוח חלקי.

ב־2019 קרסה חברת אהמסה; מנכ"לה נעצר בחשד לשוחד ונפגע מהליכים פיננסיים ומשפטיים.

הפקת הנחושת במכרות תמנע נעשתה בתהליכים כימיים. העפרה עוברת גריסה וטחינה, ערבוב עם חומצה גופרתית (חומר כימי חזק), והתהליך מפריד תמיסת גופרת נחושת. מהתהליך נוצר צמנט נחושת (אבקה עשירה בנחושת), אשר ייצאו לחו"ל או המשיכו שלב עיבוד נוסף כשניתן היה לעשות זאת.

חברת מכרות נחושת תמנע הוקמה ב־1951 כדי לחפש נחושת בבקעת תמנע. כבר בעת העתיקה חפרו שם נחושת.

ב־1952 התחילו לנסות לכרות נחושת מודרנית. העפרה (סלע עם מתכת) הכילה מעט נחושת. זה דרש הרבה עבודה ומכונות. ב־1959 התחילה כרייה מסחרית במכרות פתוחים ותת־קרקעיים. חפרו הרבה מנהרות. בעשורים הבאים הפיקו אלפי טונות נחושת כל שנה. ב־1984 חדלו לעבוד בגלל הפסדים כלכליים.

אחרי הסגירה הקימו במקום מפעל קטן שממיחזר נחושת. המפעל גם ייצר חומצה גופרתית (נוזל כימי המשמש בחקלאות). ב־1997 המפעל נמכר לבעלים חדשים.

בשנים האחרונות עלה מחיר הנחושת. ב־2004 חברה בשם אהמסה חכרה חלק מהמקום וניסתה לשקם את המכרות. ב־2007 פעל מפעל קטן שהפיק כ־100 ק"ג נחושת ביום. בעת העבודות נהרגו שני פועלים. אהמסה לא הצליחה לבנות מפעל גדול. החברה קרסה ב־2019, ומנכ"לה נעצר בחשד לפשעים.

העפרה נטחנה וערבבו אותה עם חומצה גופרתית (נוזל כימי). כך הפרידו את הנחושת לתמיסה. מהתמיסה יצרו צמנט נחושת (אבקה עשירה בנחושת).