מתכות כבדות

''מתכות כבדות'' הן יסודות עם מסה אטומית גבוהה או עם משקל סגולי גדול. המושג לא מוגדר חד־משמעית, ויש מספר דרכי הגדרה שונות.

בהגדרה הנפוצה ביותר מתכוונים ליסודות שנמצאים בטווח בין נחושת לביסמוט ושקיימת להן צפיפות מעל 4.0 גרם לסמ"ק. חלק מהן נחוצות לגוף בכמויות מזעריות, כמו נחושת, אבץ וקובלט. עם זאת, כמות גדולה מהן רעילה. יש גם מתכות שאינן נחוצות כלל, למשל קדמיום, כספית ועופרת, והן עלולות להצטבר ולפגוע בבריאות.

הגדרות אחרות מדגישות היבטים שונים: חלק מגדירות מתכות כבדות כמי ששוקלות יותר ממתכות אדמה נדירות; אחרות כוללות יסודות שיכולים לגרום להרעלה קלינית, ובדרך זו מוסיפים לפעמים ברזל, מגנזיום, אלומיניום ובריליום. בהקשר של תחנות כוח גרעיניות נכנסים להגדרה גם האקטינידים כמו אורניום ופלוטוניום. באסטרונומיה מגדירים "מתכות" כהגדרה שונה: יסודות שלא נוצרו במפץ הגדול.

המושג שימושי בעיקר בהקשרים סביבתיים ורפואיים. בין השימושים החשובים הוא מעקב אחרי ריכוזים במים ובסביבות תעשייתיות, כי חשיפה כרונית עלולה להצטבר בגוף ולהזיק.

נוכחות של מתכות כבדות במי שתייה מעל רמות מסוימות עלולה להוביל להצטברות בגוף ולפגוע בבריאות הציבור. גם במי שפכים הן עלולות לחלחל אל מי תהום ולפגוע בתהליכי טיהור המים. לשם כך קבע המשרד להגנת הסביבה תקנות מים מפורטות, כולל תקנות המים (מניעת זיהום מים), התשס"א-2000, שמגבילות שיעורי פליטה תעשייתיים.

מתכות כבדות הן יסודות עם משקל גדול ביחס לנפח. (משמעות: יש להן צפיפות גבוהה.)

חלק מהמתכות האלו קטנות וכמעט חסרות סיכון. מעט נחושת ואבץ נחוצים לגוף. אבל יש מתכות שלא נחוצות בכלל. למשל כספית ועופרת יכולות להזיק כשהן מצטברות בגוף.

יש דרכים שונות להגיד מה זה ״מתכת כבדה״. חלק מההגדרות מדברות על מיקום בטבלה המחזורית (טבלה של היסודות). חלקן מדברות על רעילות. בחלק מההגדרות נכנסות גם יסודות רדיואקטיביים כמו אורניום. באסטרונומיה קוראים כך ליסודות שלא נוצרו במפץ הגדול.

כשהן נמצאות במי שתייה בכמות גבוהה, הן יכולות להצטבר ולפגוע בבריאות. גם שפכים עם מתכות כבדות עלולים לזהם מי תהום. בישראל יש חוקים שמגבילים את הפליטה של מתכות כבדות, כמו תקנות המים (מניעת זיהום מים), התשס"א-2000.