מכת בכורות

מכַּת בְּכוֹרוֹת היא המכה העשירית על מצרים. בבכורה מת הכּל הבכורים, גם חיות. אחרי זה פרעה שיחרר את עם ישראל והם יצאו.

ה' שלח למשה עוד מכה כי פרעה לא רצה לשלח את העם.

משה ציווה על בני ישראל לשאול מהמצרים כסף וזהב. המכה קרתה בחצות הלילה. כל בכורי מצרים מתו, גם בנים וגם בנות, וגם בכורי חיות.

בת פרעה לא מתה. היא נשארה בחיים כי היא הצילה את משה כשהוא היה תינוק. בנו של פרעה הבכור מת, ואז פרעה רצה שיבואו בני ישראל להלך עם משפחותיהם. בבוקר הם יצאו ממצרים.

בני ישראל הקריבו את קרבן הפסח ביום י"ד בניסן. הם שמו דם על המשקוף והמאזניים של הדלת (מזוזה - סימן על הדלת). כך ה' "פסח" עליהם ולא פגע בהם. הם אכלו את הקרבן בלילה עם מצות ולחם פשוט וטעם מר (מרור) ונשארו בבית עד הבוקר.

יש מצוות לזכור את המכה: פדיון הבן (שחרור הבכור בכסף), בכור בבעלי־חיים נקרא קדוש, ופטר חמור (שחרור חמור בכור). מצוות אלה מזכירות את יציאת מצרים ואת מכת הבכורות.

כל שנה זוכרים את היציאה ומאכלים את קרבן הפסח כמו בלילה ההוא.

יש הרבה סיפורים חכמים (מדרשים) שמספרים עוד על המכה.

תגובות גולשים

התגובה תפורסם באתר לאחר אישור המערכת

עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!