מַכַּת בְּכוֹרוֹת היא המכה העשירית בסיפור עשר המכות על מצרים. במכה זו מתו כל בכורי מצרים, ואפילו בכורות בהמה. בעקבות המכה שחרר פרעה את בני ישראל ואלה יצאו ממצרים בבוקר שאחריה.
אחרי שפרעה סירב לשלח את העברים למרות תשעת המכות הקודמות, נמסרה למשה הוראה על מכה נוספת שתשכנע את פרעה.
ה' ציווה על משה לומר לבני ישראל לשאול מהמצרים כלי כסף וזהב. במכה זו הלכו לעולמם כל בכורי מצרים מכל המינים, ובעלי־החיים הבכירים. זמן המכה נקבע בחצות הלילה. לפי תלמוד, משה אמר "כחצות" כדי למנוע שהאסטרולוגים המצריים יטענו שהמכה לא התקיימה בדיוק בחצות.
חכמים אומרים שנפגעו גם נקבות וגם זכרים, וגם בכורי אם ובכור מאב.
בת פרעה, שלפי המסורת הצילה את משה, הוחרגה מהמכה ונותרה בחיים. בנו הבכור של פרעה מת, ולכן פרעה נבהל וביקש לשלח את בני ישראל. בבוקר שלאחר המכה יצאו העברים ממצרים.
בני ישראל הונחו להקריב את קרבן הפסח ביום י"ד בניסן אחרי חצות היום, ולאכלו בלילה עם מצות ומרורים בליל ט"ו בניסן, שבו אירעה המכה. כדי שהקב"ה "יפסח" על הבתים שלהם, נצטוו למרוח מדם הקורבן על המשקופים ועל המזוזות, מכאן שמו של החג, פסח. הם נשארו בבית עד הבוקר.
כמה מצוות בתורה קשורות לקדושת הבכורה, וזכר למכת הבכורות. בין אלה: פדיון הבן (שחרור הבכור תמורת תשלום), בכור בהמה טהורה ופטר חמור. התורה מצווה להסביר לילדים מדוע מקיימים מצוות אלה, כזכר ליציאת מצרים ולמכת הבכורות.
כזכר ליציאה ממצרים לאחר גלות ועבדות, צווה להקריב את קרבן הפסח בכל שנה בלילה, ולאכולו עם מצות ומרורים, כפי שנעשה בליל היציאה.
מדרשים רבים מתארים ומרחיבים על פרטי המכה ועל משמעותה ההיסטורית והרוחנית.
מכַּת בְּכוֹרוֹת היא המכה העשירית על מצרים. בבכורה מת הכּל הבכורים, גם חיות. אחרי זה פרעה שיחרר את עם ישראל והם יצאו.
ה' שלח למשה עוד מכה כי פרעה לא רצה לשלח את העם.
משה ציווה על בני ישראל לשאול מהמצרים כסף וזהב. המכה קרתה בחצות הלילה. כל בכורי מצרים מתו, גם בנים וגם בנות, וגם בכורי חיות.
בת פרעה לא מתה. היא נשארה בחיים כי היא הצילה את משה כשהוא היה תינוק. בנו של פרעה הבכור מת, ואז פרעה רצה שיבואו בני ישראל להלך עם משפחותיהם. בבוקר הם יצאו ממצרים.
בני ישראל הקריבו את קרבן הפסח ביום י"ד בניסן. הם שמו דם על המשקוף והמאזניים של הדלת (מזוזה - סימן על הדלת). כך ה' "פסח" עליהם ולא פגע בהם. הם אכלו את הקרבן בלילה עם מצות ולחם פשוט וטעם מר (מרור) ונשארו בבית עד הבוקר.
יש מצוות לזכור את המכה: פדיון הבן (שחרור הבכור בכסף), בכור בבעלי־חיים נקרא קדוש, ופטר חמור (שחרור חמור בכור). מצוות אלה מזכירות את יציאת מצרים ואת מכת הבכורות.
כל שנה זוכרים את היציאה ומאכלים את קרבן הפסח כמו בלילה ההוא.
יש הרבה סיפורים חכמים (מדרשים) שמספרים עוד על המכה.
תגובות גולשים