מכתשים בנגב

המכתשים בנגב הם חמישה מכתשי סחיפה הממוקמים בצפון־מזרח הנגב, באזור שנקרא "ארץ המכתשים". מכתש סחיפה הוא בולען טבעי שנוצר כשהשכבות הרכות של הסלע נשחקות מתחת לשכבות קשות יותר, והראש של ההר שנמצא מעליהן נעלם.

היווצרותם נדירה כי דרושים כמה תנאים יחד: קמר א־סימטרי (רכס עם שיפוע לא שווה), שכבות סלע קשות מעל שכבות רכות, נחל שחותר ומסלק חומר מהמרכז, ואקלים מדברי שמונע שחיקה מהירה של הקירות.

גודל המכתש נקבע לפי כמות הסלע שהוסרה מראש הרכס בתחילת התהליך. עומק המכתשים כמעט לא השתנה במשך כ־4 מיליון שנים. היום תהליכי הבליה התמתנו מאוד, כי הנחלים שצורכים את המכתשים קטנים מדי להמשך שחיקה משמעותית.

במקרים רבים יש נחל אחד שמנקז את המכתש מזרחה. מכתש רמון יוצא מן הכלל, שבו יש כמה נחלים ומיצרים שמנקזים החוצה.

מכתש רמון הוא המכתש האירוזי הגדול בעולם. על קצהו שוכנת העיירה מצפה רמון. אורכו כ־40 ק"מ, רוחבו המרבי כ־9 ק"מ ועומקו היחסי כ־400 מטרים. במכתש יש מגוון צומח ובעלי חיים. בתקופות הרומית והביזנטית הייתה חקלאות סביב המכתשים, וזה עזר לשמור חלק מהצמחייה. בשנים האחרונות שוחררו באזור חמורי פרא שהתרבו והתפשטו.

אתרי עניין במכתש רמון כוללים את המצוק הצפוני, מרכז המבקרים, נחל ארדון וקיר האמוניטים, שרידים מאובניים. במאה ה־20 פעלו במכתש עבודות כרייה רבות לחמרים כמו קאולין, חרסית ובנטוניט. עד 1994 לא היו נהלים ברורים, והפעילות פגעה בנוף ובסביבה. לאחר לחץ ציבורי הותקנו כללים להסדרת הכרייה.

מכתש חתירה, הנקרא גם מכתש ירוחם או המכתש הגדול, הוא השני בגודלו באזור. אורכו כ־14 ק"מ, רוחבו כ־6 ק"מ ועומקו המקסימלי כ־410 מטרים. הנחל המנקז אותו נקרא נחל חתירה. אתר מעניין שם הוא אזור החולות הצבעוניים, שבו נחשפות שכבות אבן חול בצבעים שונים.

המכתש הקטן נמצא במרכז הקמר שגובל מבקעת צין ועד מדבר יהודה. אורכו כ־7 ק"מ, רוחבו כ־5 ק"מ, עומקו המקסימלי כ־520 מטרים והעומק הממוצע כ־450 מטרים. זהו המכתש הקטן ביותר משלושת המרכזיים, אך רבים רואים בו את היפה ביניהם. הנחל המנקז הוא נחל חצרה אל נחל צין.

בראש הר עריף יש צמד מכתשים קטנים. הם חושפים שכבות מהעידן היפני והקירטיקון (תקופות גאולוגיות) וחשובים למחקר גאולוגי.

יש גם מכתשים במזרח סיני, כמו מכתש ג'בל חלאל, המנוקז לנחל אל עריש. על מקומות אלה נאמרו גם השוואות היסטוריות ואמירות מסורתיות.

לאחר קום המדינה החלו להוציא מחצבים מהמכתשים לשימוש בתעשייה ובבנייה. בשנות השישים והשבעים הכרייה הייתה נרחבת ובאופן שפגע בנוף, בשטחים חקלאיים ובמערכת הניקוז. לפי הערכות ניזוקו כ־10% משטח המכתש הגדול וכ־20% משטח מכתש רמון.

בעקבות פעולות של ארגוני שמירת טבע הוכרזו אזורים רבים כשמורות בשנות השמונים. ב־1994 הוחלט לשמור על "ארץ המכתשים" כיחידה נרחבת, כולל השטחים שבין המכתשים. מאז הופסקה חלק ניכר מהכרייה, ושאר הפעילות מתנהלת בפיקוח. נעשות פעולות שיקום, כולל סילוק ערימות עפר, סתימת חורים וניסיון להחזיר אפיקי נחלים למסלולם. עם זאת, האיומים נמשכים, למשל תכניות כרייה חדשות ורכבי שטח שפוגעים בנוף.

המכתשים בנגב הם חמש שקעים גדולים בסלע. מכתש סחיפה הוא בור שנוצר כשחלקים רכים של ההר נשטפים והחלק העליון נותר כשוליים.

המכתשים נוצרו בגלל שכבות סלע קשות מעל שכבות רכות, ונהרות קטנים שסחפו את התוכן הפנימי. היום הנחלים קטנים ולכן השחיקה כמעט נעצרה.

מכתש רמון הוא הגדול בעולם. עליו יושבת עיירת מצפה רמון. אורכו כ־40 ק"מ ועומקו כ־400 מטרים. יש בו צמחים ובעלי חיים שונים. יש בו גם מרכז מבקרים ואתרים עם מאובנים.

המכתש הגדול השני נקרא מכתש חתירה. אורכו כ־14 ק"מ ועומקו כ־410 מטרים. שם יש חולות צבעוניים שנראים כמו שכבות צבע.

המכתש הקטן יותר הוא חצרה. אורכו כ־7 ק"מ ועומקו מגיע עד כ־520 מטרים. הרבה סוחרים חושבים שהוא יפה מאוד.

בראש הר עריף יש שני מכתשים קטנים. הם מראים שכבות סלע מאוד ישנות.

בעבר חפרו במכתשים בשביל לחצוב חומרים לבנייה. זה פגע בצמחים ובנוף. בשנות השמונים הכריזו על חלק מהמכתשים כשמורות טבע. היום מנסים לשקם את האדמה ולמנוע נזק נוסף.