מלאכת מחשבת

״מלאכת מחשבת״ הוא שם כולל לתנאים שבהם ל"ט אבות מלאכה ותולדותיהם אסורים להיעשות מדאורייתא בשבת ויום טוב. ל"ט אבות מלאכה = 39 עבודות עיקריות שנעשו בבניין המשכן. הכלל "מלאכת מחשבת אסרה תורה" משמש בסיס להבנת איסורי המלאכות בשבת.

בגלל שסמיכות הפרשיות של ציווי המשכן ומשפטי השבת בספר שמות, למדו חז"ל שהמלאכות האסורות מן התורה הן אותן מלאכות שנעשו בעת בניית המשכן. לכן לא כל פעולה בבית נחשבת לאסורה. למשל, חיתוך ירק, שטיפת כלים, סידור מיטה או ערימת פירות בדרך כלל אינם נחשבים למלאכת מחשבת. אלה לא דומים למלאכות שנעשו במשכן.

עוד למדו שהתנאי לאיסור מדאורייתא הוא שהמלאכה תיעשה בתכנון ובמחשבה, כלומר פעולה מכוונת ועם כוונה לבצע עבודה, כפי שעשו בבניין המשכן.

כדי שמלאכה תיחשב אסורה מן התורה יש סדרת תנאים. הדינים סבוכים ומכילים פרטים רבים. גם פעולות שנעשות בעזרת כוחות טבע עלולות להחשב מלאכה אם הן תוצאה של פעולה מושכלת (כמו מלאכת זורה, הפרדת גרגירים בכוונה).

החכמים תקנו איסורים דרבנן (איסורים של חז"ל) להרחיב ולמנוע גלישה לאיסורי תורה. תקנות אלה אוסרות מעשים שפוטרים מדאורייתא אך עלולים להוביל להפרת שבת.

אם אדם עשה מלאכת מחשבת בשבת במזיד, העונש מדאורייתא הוא כרת (קיצוץ רוחני/הלכתי קשה). אם עשה אותה לעיני שני עדים שהתרו בו, נקרא עניין של סקילה. אם המלאכה נעשתה בשוגג (בטעות), חייב קרבן חטאת. לעבור על איסורי דרבנן במזיד אחרי התראה עלול להוביל למכות מרדות; בשוגג אין עונש.

קיימים הבדלים מעשיים בין איסורים מדאורייתא לבין איסורים מדרבנן, ונפקא מיניהן רבות בפסיקה ובהלכה.

חכמים קבעו גם איסורים שנקראים "שבות", כדי להרחיק אנשים מעבירות. ארבע קטגוריות עיקריות:
1) איסורים המבוססים על דמיון למלאכה מן הל"ט (לדוגמה: הגבלה על סחיטת פירות שונים בעקבות איסור הדש).
2) פעולות שעשויות לגרום ללקיחת סיכון ולמעבר לעבודה אסורה (לדוגמה: שימוש ברפואה בשבת מחשש שיביא לשימוש בכלים אסורים).
3) מעשים שאינם הולמים את אווירת השבת (כמו הכנה לחול בשבת או דיבור בענייני חולין).
4) איסורים משיקול מראית עין (למשל תליית כביסה כדי שלא יחשבו שעבדו בשבת).

״מלאכת מחשבת״ כינוי למספר עבודות שאסורות בשבת ובחגים. ל"ט אבות מלאכה = 39 עבודות שעשו בבניין המשכן.

חז"ל ראו שהמלאכות שאסורות הן אלה שנעשו בבניין המשכן. לכן דברים פשוטים בבית, כמו חיתוך ירק או שטיפת כלים, בדרך כלל מותרות. רק פעולות מתוכננות ומחושבות דומות לאסורות מן התורה.

יש תנאים מסוימים כדי שמלאכה תיחשב אסורה מן התורה. גם מעשים שנראים כפעולה של הטבע יכולים להיחשב אסורים אם הם נעשו בכוונה.

חכמים הוסיפו איסורים כדי למנוע טעויות ולהרחיק מעבירות. אלה איסורים של חז"ל, שנקראים דרבנן.

בעבר היו עונשים חמורים למי שעבר מזיד על איסורי התורה. כשהיה עוול בשוגג (בלא כוונה) היו דרכים אחרות לתקן זאת.

יש ארבע קבוצות של איסורים כדי לשמור על השבת:
1) איסורים שדומים למלאכות מהל"ט.
2) מעשים שעלולים להוביל לעבודה אסורה.
3) דברים שאינם מתאימים לאופי השבת.
4) איסורים כדי שלא יראו אנשים שעבדו בשבת (מראית עין).