מלבי"ם

רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר (המַלְבִּי"ם; 1809, 1879) היה רבה ותלמיד חכם מווהלין שפעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה. הוא נודע כפרשן מקרא ופוסק ולחבר מספר חיבורים תורניים בולטים.

נולד בוולוצ'יסק שבווהלין ולמד בעברית, בתורה ובגמרא (הספרות התלמודית) אצל אביו ואצל רבנים מקומיים. לאחר שאיבד את אביו עבר ללמוד אצל אביו החורג ולמד גם אצל הרב משה הלוי הורביץ. בצעירותו נשלח לישיבה בוורשה, שם נודע כעילוי, תלמיד מצטיין. הוא רכש גם ידע בחכמת הנסתר, כלומר בקבלה (תחום המיסטיקה היהודית). נישא בגיל צעיר, הנישואין הראשונים לא צלחו; נשא שוב בערך בגיל 27. חמיו תמך בו כלכלית כדי שיוכל ללמוד ולכתוב.

בשנות ה־1830 כתב והוציא ספרים. ספרו "ארצות החיים", פירוש לשולחן ערוך, הופיע בברסלאו ב־1837. בהמלצת מורו הרב שלמה זלמן טיקטין מונה ב־1839 לרב בוורשן שבפרוסיה, וב־1846 הפך לרב בקמפן.

ב־1859 מונה לרב ראשי ודרשן בבוקרשט אחרי איחוד נסיכויות רומניה. הוא התקבל בהתלהבות על ידי חלקים גדולים מהקהילה, אך גם עורר התנגדות בקרב מתחדשים ומשכילים. בבוקרשט דרש דרשות גדולות, ייסד אגודות לקידום הלשון העברית והשפיע על סדרי הכשרות והחינוך.

מלבי"ם היה נוקשה בשמירה על המסורת. הוא פיקח אישית על משגיחי הכשרות ועל השוחטים, וביקש שקיפות וביקורת על עבודתם. הוא התנגד להקמת בתי ספר ולטמפלול שנועדו לשלב נגינה ועוגב, משום שראה בכך חדשות שפוגעות במסורת.

מעמדו התערער מול השלטונות המקומיים והאויבים הפוליטיים. ב־1862 נפטר בנו. ב־1864 נעצר על ידי השלטון הרומני והוגלה לעיר רוסה שבבולגריה. משם נסע לקושטא ולפריז לניסיון לערער על הגירוש ולדרוש פיצויים, אך לא הצליח.

לאחר הגירוש מונה ב־1865 לרב בקהילת לונשיץ תחת השלטון הרוסי. שוב נתקל בהתנגדויות, הפעם גם מצד חסידים. עבר לחרסון, אחר כך למוגילב, ומשם נאלץ להסתלק בעקבות תלונות וגירושים. הוא שהה בקניגסברג כראש קהילה של יהודים רוסים ופולנים. למרות הצעות מקהילות גדולות באירופה וארצות הברית, נשאר בסופו של דבר בדרכים. במהלך מסע לקהילות נפטר ב־18 בספטמבר 1879 בקייב, ביום ראש השנה, בדרך לקרמנצ'וג.

בתו פרידה נישאה לר' אליהו חריף הלפרן. במשפחה הופיעו שמות נוספים המקושרים לקהילות ולדמויות תורניות.

המלבי"ם פיתח שיטה ייחודית בפירוש התורה. פירושיו משלבים שני נתיבים: פירושי מדרשי־הלכה, כלומר פירושים המבוססים על מדרשים שמתמצתים הלכות, ופירוש על פשט הסיפור המקראי. הוא אסף לכללים שיטתיים בחיבורו "איילת השחר". שם ניסח קבוצה של חוקים לשוניים וחוקי פירוש, והפנה דרכם לכל מדרשי ההלכה שדנו בנושאים אלה. הוא טען שאין כפילויות בפסוקים ושכל ביטוי צריך פירוש מדויק.

בפירושיו לספרי הנביאים ותנ"ך בכלל, שנקראים "מקראי קודש", הוא שילב ניתוח לשוני, דיוקים דקדוקיים ורעיונות הלכתיים. בחיבוריו מופיעים גם אזכורים לחכמים ולפילוסופים מחוץ למסורת, בהתאם להשכלתו הרחבה.

כתב מספר חיבורים תורניים חשובים. בין המפורסמים: "ארצות החיים" (פירוש לשולחן ערוך), "איילת השחר" (כללים לפרשנות מדרשי־הלכה), ו"התורה והמצוות" שנועד להתמודד עם טענות מתנגדים למסורת. רבים מספריו הודפסו במהדורות שונות וניתנים כיום לעיון בספריות מקוונות.

רבי מאיר ליבוש (המַלְבִּי"ם) נולד ב־1809 ונפטר ב־1879. הוא היה רב גדול וכתב פירושים לתורה.

נולד בעיר וולוצ'יסק. למד תורה וגמרא. גמרא היא ספר גדול של דיונים בתורה. הוא היה תלמיד מצטיין ולמד גם קבלה. קבלה היא ידע על דברים נסתרות במסורת היהודית. נישא פעמיים. חמיו תמך בו כך שיוכל לכתוב וללמוד.

בשנת 1859 מונה רב בבוקרשט, בירת רומניה. רבים האזינו לו בדרשות. הוא דאג לשמור על המסורת והיה קפדן בכללי הכשרות. הוא לא אהב שינויים גדולים בחיי הקהילה.

השלטונות והמתנגדים לא אהבו אותו. ב־1864 הגורשוהו מרומניה. הוא נסע לבקש צדק וגם ביקר בפריז, אך לא קיבל חזרה את מקומו.

אחרי הגירוש הוא התגורר במספר קהילות במזרח אירופה. לרוב לא הצליח להסתדר בגלל חילוקי דעות. לבסוף שהה בקניגסברג. ב־1879 מת בקייב בדרך לקהילה אחרת.

בתו פרידה נישאה לר' אליהו חריף הלפרן.

הוא פירש את התורה בדרך מיוחדת. מדרשי־הלכה הם פירושים שבהם מוצאים חוקים מהטקסט. הוא כתב ספר בשם "איילת השחר" שבו קבע כללים לפירוש מדרשים. הוא גם פירש את הסיפורים בתורה בדרך פשוטה וברורה.

כתב כמה ספרים חשובים. בין השמות המוכרים: "ארצות החיים" ו"איילת השחר". רבים מספריו מודפסים ונמצאים היום ברשת.