מלווה בריבית

„מלווה בריבית" הוא אדם שמלווה כסף לאחרים ומקבל בתמורה ריבית. ריבית היא תוספת כספית שמשולם על ההלוואה, כדי לפצות על הסיכון והזמן.

ברוב המדינות היום הבנקים הם המקור העיקרי להלוואות. מי שהבנק דחה, כי אין לו ערבויות או היסטוריית אשראי, לעיתים פונה למלווה פרטי שנמצא מחוץ למערכת הממוסדת. פעילות זו בישראל מכונה "השוק האפור", שוק שלא פועל במסגרת בנקאית רשמית.

לקוחות טיפוסיים של המלווים הפרטיים הם אנשים שחייבים כסף או שאין להם מקורות חזקים להחזר. המלווים הפרטיים גובים ריביות גבוהות יותר, כי הסיכון שההלוואה לא תוחזר גדול.

מימי הביניים ועד המאה ה-19 עסקו יהודים רבים בהלוואות בריבית. הכנסייה האסרה על נוצרים לגבות ריבית, ולכן יהודים מצאו בתחום זה דרכי פרנסה. הריביות היו לעיתים גבוהות, כדי לפצות על הסיכון, וזה עורר טינה כלפי המלווים היהודים.

היסטוריונים חולקים על הסיבות לכך שיהודים נטו לעסוק בהלוואה. טענה אחת אומרת שהם נדחקו לתחום כי נשללו מהם אפשרויות תעסוקה אחרות. הם הוגבלו במסחר, בגילדות המקצועיות ובאוניברסיטאות, ולכן נשארו ענפי כספים ושירותים כלכליים.

פרשנות אחרת בוחנת את הקשר בין המסחר, הכספים והריבית ומציינת שהפסיקה החברתית והדתית השפיעה על הדמות הציבורית של היהודים. במאה ה-19 נפתח ויכוח בין היסטוריונים כמו ורנר זומברט ומקס וובר לגבי תרומת היהודים להתפתחות הקפיטליזם. חוקרת אחרת, עדנה בונסיץ', הציעה להשוות את תפקיד היהודים לתופעת "עמי מתווך" (middleman minorities), קבוצות שקושרות בין עסקים שונים וחיות מתיווך כלכלי.

מלווה בריבית הוא אדם שיודע להלוות כסף. ריבית זה כסף נוסף שמשלמים על ההלוואה.

היום רוב ההלוואות נותנים בבנקים. לפעמים אנשים שלא מקבלים הלוואה בבנק פונים למלווה פרטי. בישראל קוראים לזה "שוק האפור", שוק מחוץ לבנקים.

לפני הרבה שנים, הכנסייה אסרה על נוצרים לדרוש ריבית. לכן יהודים רבים הלוו כסף והרוויחו מזה פרנסה. הם גבהו ריביות גבוהות לעתים, כי היו סיכונים.

זה גרם לאנשים לשנוא אותם. במחזה "הסוחר מוונציה" יש דמות בשם שילוק שמייצגת את התמונה הזו. מאוחר יותר, כשנהגו לקבל יהודים במסחר, רבים חזרו לעבוד במסחר ובמלאכה.

היסטוריונים מדברים על הסיבות לכך. יש שטוענים שהיהודים נדחקו לתחום הכספים. אחרים משווים את תפקידם לתפקידי מתווך כלכלי שקיימים גם בקבוצות אחרות בעולם.