מלח הארץ (חברה)

תעשיות מלח לישראל החלה כחברת ייצור מלח בארץ. הזיכיון הראשון להקמת מפעל מלח ניתן ל"חברת התיישבות היהודים" (יק"א) באוקטובר 1921 על ידי וינסטון צ'רצ'יל. הזיכיון הוא אישור רשמי להקמת פעילות תעשייתית.
בעיקרון, המניע להקמה היה מרדכי סורדין, שניהל בעבר מפעל מלח ברוסיה. ב-13 באוגוסט 1922 נוסדה "חברת המלח בארץ-ישראל" בהשקעה ראשונית של 40,000 לירות מצריות. חלק גדול מהמניות הוקצה ליק"א ולגופים אחרים, ומספר המייסדים קיבל גם מניות בודדות.
המפעל הוקם ליד המושבה עתלית, על אדמות שחוכר לה ל-99 שנים. החברה קיבלה גם חוזה לאספקת מלח לממשל המנדט הבריטי לשלוש שנים. אחרי שנערכו הכנות וביסוס שטח של כ-850 דונם, הוזרמו מי ים לבריכות והמים נאדו והמלח נותר אחרי אידוי המים. בקיץ 1924 נאסף יבול ראשוני של כ-2,117 טון מלח.
בתחילת דרכו היה המפעל תלוי בעבודה ידנית ובציוד פשוט, כמו משאבות להזרמת מי הים ואתי חפירה. עד אמצע שנות ה-40 עבדו שם כ-500 עובדים והתפוקה עמדה על כ-6,000 טונות בשנה.
לאחר קום המדינה החלו מהלכי מודרניזציה. משפחות דנקנר וג'יניאו רכשו את המפעל ב-1957 והרחיבו את הבריכות ואת תשתיות ההובלה. השימוש במכונות צמצם את זמני האיסוף מרבים חודשים לשבועות.
בשנות ה-70 הגיעו הרחבות נוספות: בשנת 1971 נקלט פרויקט ליד ים המלח (קלי"ה), ושיטת אידוי סולרי (שימוש בשמש לאידוי המים) שימשה להפקת מלח גולמי בנפחים גדולים. ב-1976 הוקם מפעל באילת, שעבר לפעילות מלאה סביב 1980, ונותב בתחילה במי התפלה.
במהלך שנות ה-80 ובשנות ה-90 המפעלים עודכנו שוב בציוד מודרני. המפעל בעתלית מצטמצם ומעסיק כיום כ-45 עובדים ומייצר כ-16 אלף טון מלח בשנה. מפעל אילת הפך למקור העיקרי של הייצור, עם כ-150 אלף טון בשנה. כלל החברה ייצרה בסך הכל כ-200 אלף טון מלח גולמי לשנה, לצריכה מקומית ולייצוא.

ב-1992 הונפקה החברה בבורסה בתל אביב. ב-1997 ניתנה לחברה תפקידי החזקות כשהשתתפה ברכישת כרטיס השליטה בבנק הפועלים. בשנים הבאות התרחשו מכירות ומעברים בבעלות: ב-2002 מכרו נוחי ויצחק דנקנר חלקם בכ-80 מיליון ש"ח. ב-2006 ניסו למכור חלק נוסף ולאחר כמה עסקאות החזיקה שרי אריסון בשליטה מלאה והסירה את החברה מהמסחר בבורסה ב-2008.
בשנים האחרונות החברה שינתה שם ותחום פעילות. ב-2011 שונה שמה ל"מלח הארץ". בתחילת 2019 רכשה קרן פורטיסימו קפיטל את החברה (כ-160 מיליון ש"ח). ב-2019 רכשה גם את חברת "סוגת תעשיות" ובשנת 2024 שינתה השם ל"קבוצת סוגת בע"מ". כיום פעילותה כוללת החזקות בתחום המזון.

בתחילת שנות ה-2000 הוכרזה החברה כמונופול בייצור מלח מאכל בישראל. המילה מונופול פירושה שיש לחברה שליטה רחבה בשוק ללא מתחרים משמעותיים. היו גם טענות על הסדרים עם חברה קפריסאית שנועדו להגביל ייבוא מלח.

ב-1996 הוצע לשנות את ייעוד הקרקעות של תעשיות מלח בעתלית ובאילת מקרקעי פארכות לאדמות לבנייה למגורים. שינוי ייעוד מחייב הסכמות של מינהל מקרקעי ישראל. ההסדר העניק לחברה שטח חלופי וזכויות בנייה בשטחים נרחבים.
העסקה עוררה ביקורת ציבורית ומבחינת מבקר המדינה, נציגי התנועה לאיכות השלטון וארגוני סביבה. מבקר המדינה ב-2000 קבע שההסדר לא כשר וחלק מההערכות הכלכליות היו שונות מאוד מהערכת השווי של המדינה. פניות משפטיות ונושאים פוליטיים לוּוו את ההליך. ב-2010 נעצר דני דנקנר בחשד לעבירות הקשורות לעסקת הקרקעות.

ב-1997 רכשו דנקנר וחבריהם כ-11.6% ממניות בנק הפועלים. העסקה מומנה בהלוואה מבנק לאומי, כאשר הבנק קיבל שיעבוד (ערבויות על נכסים) של קרקעות תעשיות מלח. בנק לאומי העריך את שווי הקרקעות בכ-200 מיליון דולר, על סמך הזכויות לבנייה שניתנו להן.

חברת תעשיות מלח ייצרה מלח בישראל. הזיכיון להקמת המפעל ניתן ב-1921. זיכיון זו אומר אישור לבנות ולהפעיל מפעל.
המפעל הוקם ליד עתלית ב-1922 על ידי מרדכי סורדין ועוד שותפים. הם מילאו בריכות במי ים. כשהמים התאדו (אידוי - תהליך שהשמש ממירה מים לאדי מים), נשאר המלח.
בשנת 1924 אספו את היבול הראשון של כ-2,117 טון מלח. בתחילה רוב העבודה נעשתה בידיים של אנשים.
לאחר שנים המפעלים התעדכנו והשתמשו במכונות. ב-1976 התחיל מפעל גדול באילת. היום המפעלים מייצרים ביחד כ-200,000 טון מלח בשנה.

החברה הונפקה בבורסה ב-1992. במשך השנים נחלפו בעלי המניות.
ב-2011 שמה השתנה ל"מלח הארץ". ב-2019 קנתה אותה קרן בשם פורטיסימו קפיטל. ב-2024 שמה שונה ל"קבוצת סוגת".

בשנות ה-90 ביקשו לשנות חלק מאדמות המפעלים לבנייה למגורים. שינוי ייעוד זה אומר להעביר אדמה מתעשייה לבנייה של בתים.
עסקה זו נתנה לחברה זכויות לבניית דיור בעמקים ובאילת. אנשים ובודקי חשבונות של המדינה אמרו שיש בעיות בהערכות השווי של הקרקעות.
נושאים אלה הובילו לתלונות ובדיקות. ב-2010 נעצר דני דנקנר בחשד לעבירות שנוגעות לעסקת הקרקעות.

ב-1997 רכשה החברה אחוז קטן בבנק הפועלים. הקנייה נבנתה על הלוואה שבנק לאומי נתן. הבנק קיבל ערבויות בשיעבוד הקרקעות של החברה.
בנק לאומי העריך את ערכן של הקרקעות בכ-200 מיליון דולר כי היו להן זכויות לבנייה.