אום רשרש

אום רשרש (בערבית: أم الرشراش) הייתה תחנת משטרה של שלטון המנדט הבריטי. המתחם כלל חמש בקתות חמר על חוף מפרץ אילת. כיבוש אום רשרש בביצוע מבצע עובדה סימן את שלב הסיום של מלחמת העצמאות. במקום התפתח מאוחר יותר העיר אילת. הבקתה האחרונה ששרדתה הוכרזה אתר מורשת ושוקמה.


אין ודאות לגבי מקור השם. מקובל שאנשי הבדואים קראו למקום על שם עץ מקומי, צפצפת הפרת, שנקרא רשרש.


בימי השלטון העות'מאני היו בחופי מפרץ אילת תחנות שיטור לפיקוח על דרכי מסחר ועולי רגל. באותו זמן מצרים הייתה בשליטת בריטניה. ב־1906 ניסו הבריטים לקבוע גבול באזור ולבנות בקתה באום רשרש, אך הקצין הטורקי בעקבה התעקש שהאזור שייך לעות'מאנים. הוויכוח הגיע למשא ומתן, ובסוף הסתבר שגבול המפרץ ייקבע בטאבה, ואום רשרש נשאר בתחומי ארץ ישראל תחת העות'מאנים.

ב־1922 עבר האזור לשלטון הבריטי במסגרת המנדט (שלטון זמני של בריטניה על חלקים מארץ־ישראל). ב־1933 הקימו הבריטים תחנת משטרה מבקתות חמר. השוטרים היו ברובם בדואים מקומיים תחת פיקוד בריטי. תפקיד התחנה היה פיקוח על הגבול ותנועת הסחורות בין מצרים והירדן.

ביקורים חשובים נעשו במקום על ידי דמויות מהיישוב, במיוחד דוד בן־גוריון. כבר ב־1935 חזה בן־גוריון שבמקום יוקם בעתיד נמל עברי שיעסוק במסחר עם אסיה ואפריקה.

בינואר 1945 שלח מפקד הפלמ"ח (הארגון הצבאי של היישוב היהודי) סיירים לאזור להכין מפות. חיים רון ושמעון פרס נעצרו שם, נשפטו ושילמו קנס.


במהלך מלחמת העולם השנייה הוקמה ב־1940 תחנת מדידות מזג אוויר באום רשרש. ב־1944 חברת האשלג הארץ־ישראלית ניהלה תחנה חדשה, כ־1,500 מטר מזרחית למקום. התחנה פעלה מ־1945 עד אוגוסט 1947. העבודה הופסקה על רקע המתח הפוליטי והמהומות אחרי החלטת החלוקה.


בהחלטת החלוקה נקבע שהאזור ייכלל במדינה היהודית. במרץ 1949, במבצע עובדה (6, 10 במרץ), כוחות צה"ל כבשו את הנגב הדרומי והגיעו לאום רשרש. בלילה שבין 9, 10 במרץ מצאו סיירים את תחנת המשטרה ריקה. בבוקר ה־10 במרץ הגיע כוח חטיבת הנגב וגילה שבידי התושבים לא היה דגל מוכר, לכן אלתרו דגל שצויר בדיו על סדין לבן. דגל זה נקרא "דגל הדיו". המפקד אברהם אדן טיפס על תורן הבקתה והונף הדגל תוך שירת התקווה. הצילום של ההנפה נעשה לסמל תקופתי והושווה להנפת הדגל באיוו ג'ימה. אחר כך הגיעו חיילי גולני והחליפו את הדגל בדגל תקני.


רוב מבני אום רשרש נהרסו בשנות ה־60. בעקבות מאבק ציבורי שרדה בקתה אחת. בשנת 2014 המקום הוכרז אתר מורשת ונעשו בו עבודות שימור. הבקתה שוחזרה והחומרי שיפוץ כללו תיקוני קירות, חלונות וגג, התקנת תאורה ואמצעי שמירה. הבקתה נחנכה בטקס ב־17 בנובמבר 2015.

בשנת 2025 החלו עבודות שימור ושחזור רחבות יותר לכל האתר, בשיתוף עיריית אילת ומשרדי הממשלה. כיום מבקרים באתר אלפי תלמידי תיכון ותיירים. בעיריית אילת הוצבה עמדת הסברה אלקטרונית בעברית ובאנגלית המסבירה את ההיסטוריה והממצאים.

אום רשרש הייתה תחנת משטרה קטנה על חוף מפרץ אילת. התחנה הייתה עשויה חמש בקתות חמר. אחרי מלחמת העצמאות המקום הפך לעיר אילת.


לא יודעים בדיוק מאיפה השם. ייתכן שהוא קשור בעץ מקומי שנקרא רשרש.


עוד בזמנים בהם שלטו העות'מאנים, היו במקום נקודות שיטור. ב־1906 ניסו הבריטים לקבוע גבול באזור, אבל הדבר הוסדר במו"מ והאזור נשאר בתחום ארץ ישראל של אותם ימים.

ב־1933 הבריטים הקימו תחנת משטרה בבקתות חמר. השוטרים היו רובם בדואים מקומיים. התחנה שמרה על הגבול ותנועות מסחר.

דוד בן־גוריון ביקר במקום ושיער שכאן יהיה בעתיד נמל עברי.


בשנות ה־40 הוקמה תחנת מזג אוויר ליד אום רשרש. התחנה עבדה משנת 1945 עד 1947.


ב־10 במרץ 1949 הגיעו חיילי ישראל לאום רשרש. הם מצאו את התחנה ריקה והעלו דגל שצויר בדיו על סדין לבן. הדגל נקרא "דגל הדיו". הצילום של ההנפה הפך לסמל.


רוב הבקתות נהרסו בשנות ה־60. נשארה בקתה אחת בלבד. בשנת 2014 הוכרז המקום אתר מורשת. הבקתה שוחזרה ונחנכה ב־17 בנובמבר 2015. עבודות שימור נוספות החלו ב־2025.

המקום מושך תיירים ותלמידים. הוצבה במקום עמדת הסברה בעברית ובאנגלית.