מלחמה בטרור

מלחמה בטרור, או לוחמה בטרור (לוט"ר), מתייחסת לאמצעים, טקטיקות ואסטרטגיות שארגונים ממשלתיים, צבאיים, משטרתיים וכלכליים נוקטים כדי להילחם בטרור ובארגוני טרור. המאבק כולל פעולות התקפיות וישירות ועבודה מודיעינית, לצד צעדי מניעה והגנה על אזרחים.

בדרך כלל מעורבים במשימה גורמים רבים: כוחות המשטרה והתגובה הראשונית (כגון צוותי משא ומתן, יחידות השתלטות, מכבי אש ושירותי חירום רפואיים), צבאות וכוחות מיוחדים, סוכנויות ביון וגופים כלכליים שמנטרים זרימות כספים חשודות.


האינתיפאדה השנייה החלה בסוף 2000 והיתה גל אלימות ממושך שהשפיע על ישראל. בעקבותיה פיתחו כוחות הביטחון טקטיקות כמו סיכול ממוקד (פעולה שמטרתה לעכב או לנטרל פעיל טרור מסוים), הריסת תשתיות ואבטחה מוגברת. מבצע חומת מגן ב-2002 סימן נקודת מפנה במאבק.

פיגועי 11 בספטמבר 2001 היו נקודת מפנה עולמית. ארצות הברית הכריזה על "מלחמה בטרור" ופלשה לאפגניסטן. בניגוד לתמיכה הראשונית, התמיכה הבין-לאומית נחלשה עם הזמן. בהמשך הופיעו קונפליקטים באפגניסטן, עיראק ובאזורים נוספים, ועליית ארגונים כמו המדינה האסלאמית (דאעש) הוסיפה גל פיגועים ומבצעים נגדו.

בנוסף פועלות חזיתות אזוריות, כמו הציר האיראני-פלסטיני שכולל ארגונים כמו חזבאללה, חמאס וגרסאות נוספות שפועלות גם מחוץ לאזור.


מודיעין הוא איסוף מידע על ארגוני טרור ומטרותיהם. המודיעין משלב מודיעין צבאי ומשטרתי, שימוש בסוכנים (יומינט, מודיעין אנושי), האזנות וציתות לטלפונים ורשתות (סיגינט), ריגול ממוחשב, לוחמת סייבר וניטור אינטרנט.

מגננה היא הגנה אזרחית ומניעתית שמטרתה לצמצם נזקים ופגיעה באזרחים. דוגמאות: נהלי אבטחה במקומות ציבוריים, גלאי מתכות בשדות תעופה, מקלטים וממ"דים נגד רקטות, ומערכות התרעה. בישראל פותחה מערכת "צבע אדום" למתן התרעה, וכיפת ברזל, מערכת יירוט רקטות. שכבות הגנה נוספות כוללות מערכות פטריוט וקלע דוד.

מדינות חוקקות חוקים נגד טרור שמגדירים עבירות ועונשים. חוקים אלה מאפשרים העמדת דינים של חשודים, קבלת פיצויים לקורבנות, והקפאת נכסים של תומכי טרור. פעולות משפטיות נועדו להפחית את יכולתם הכלכלית של ארגוני הטרור.

ארגוני טרור זקוקים לכסף לפעילותם. לכן מדינות מנסות לעקוב אחר מקורות מימון, לחסום תורמים, להקפיא נכסים ולרדוף חברות קש. זאת כדי להחליש את יכולת התיאום והרכש של הארגונים.

מדינות מנסות לנתק את קשרי התמיכה של ארגוני הטרור עם מדינות תומכות, באמצעות לחץ דיפלומטי, סנקציות ותפיסת משלוחים חשודים. כמו כן נעשות פעולות שנועדו להחליש את התמיכה המקומית בארגונים, למשל באמצעות תעמולה ולחץ מדיני.

מעצרים של פעילים, מנהיגים ומפקדים הם כלי מרכזי. מעצרים מבוססים לעיתים על מודיעין מדויק ולעתים הם מנעיים. חקירות העצורים מניבות מידע מודיעיני נוסף.

כוחות צבאיים מבצעים מבצעים נגד ארגוני טרור, מעצרים, תקיפות נקודתיות ולעתים מערכות רחבות היקף. פעולה צבאית אפקטיבית דורשת המשכיות, שילוב כוחות מיוחדים, כוחות רגליים, הנדסה קרבית ותמיכה אווירית.

סיכול ממוקד היא פגיעה בחברים מרכזיים בארגון, לעתים באמצעות חימוש מונחה מכלי טיס. הרעיון הוא לפגוע בכישורים ייחודיים ובמנהיגות, וכך לפגוע ביעילות הארגון. שיטה זו שימשה גם על ידי ישראל וגם על ידי ארצות הברית.

יש דעות שאומרות שצריך להשתמש בשיטות דומות לאלו של הטרוריסטים כדי להילחם בהם, למשל יצירת תאים חשאיים שפועלים במהירות. ההצעה שנויה במחלוקת מבחינה מוסרית וחוקית.

מדינות מחזיקות יחידות מיוחדות צבאיות ומשטרתיות ללוחמה בטרור (לוט"ר, Counter-Terrorism Units). יחידות אלה מתמחות בהשתלטות על אירועים, שחרור בני ערובה, פעולות מנע וסיכול. הן מכשירות מתרגלות פריצה, צליפה, חבלנות, כלבנים וסוכנים.

בישראל מעורבות זרועות רבות במאבק: השב"כ הוא הגוף המרכזי לאיסוף מודיעין נגד טרור, והמוסד עוסק בפעילות בין-לאומית. קיימות יחידות השתלטות צבאיות ומשטרתיות רבות, כגון סיירת מטכ"ל, שייטת 13, הימ"מ וכוחות משמר הגבול. לצד זה יש יחידות סיכול המסוגלות להיטמע באוכלוסייה ולבצע מעצרים מנעיים.

יחידות לוט"ר בולטות בעולם כוללות את GSG-9 הגרמנית, GIGN ו-RAID מצרפת, וקבוצות מובחרות אמריקניות כמו צוות 6. גם משטרות מקומיות מפעילות יחידות SWAT.

המומחים חלוקים. חלקם טוענים כי צבאות קונבנציונליים מתקשים לנצח בטרור בגלל הסגנון החמקני של הארגונים והשימוש באזרחים כמגן. אחרים, כגון האלוף יעקב עמידרור, טוענים שניצחון אפשרי באמצעות שילוב של כוחות צבאיים, מודיעין וחסימת מימון, ותיארו "ניצחון מינימלי" שבו הטרור ממשיך אך נחסם במידה שמאפשרת חיי שגרה.

ארגונים היברידיים (עם נוכחות מדינתית-למחצה, כמו חזבאללה וחמאס) מציבים אתגרים מרובים: לחימה מבצעית, השפעה על דעת הקהל, סוגיות משפטיות ואתגרים דיפלומטיים. נדרשים אמצעים מדויקים להפחתת פגיעה באזרחים, לגיוס לגיטימציה בין-לאומית ולנוהלי חקירה עצמית אחרי אירועים בעייתיים.

בדיני המלחמה קיימת חלוקה בין אזרחים ללוחמים (עקרון האבחנה). קשה להגדיר את הטרוריסט: האם הוא אזרח, לוחם או סטטוס שלישי ("לוחם בלתי חוקי")? סוגיות אלה משפיעות על הזכויות והחובות ועל חוקיות פעולותיהם של מדינות. יש ניסיונות להתאים את הדין הבין-לאומי ללחימה בטרור, אך עד כה לא התקבל פתרון מוסכם.

מלחמה בטרור היא מאמץ של מדינות וכוחות ביטחון להגן על אנשים מפני פעולות טרור. טרור זה אלימות שמטרתה לפגוע באזרחים.

בשנים האחרונות היו כמה אירועים גדולים. ב-2001 היו פיגועים גדולים בארצות הברית. בישראל הייתה תקופה קשה שנקראת האינתיפאדה השנייה. גם עלה ארגון בשם דאעש שגרם להרבה צרות.

מודיעין (איסוף מידע) עוזר למצוא ארגוני טרור ולמנוע פיגועים. מודיעין כולל סוכנים ואיסוף נתונים ברשת.

מגננה זה להגן על אזרחים. דוגמאות: מקלטים, מצלמות, ושערים עם גלאי מתכות. בישראל יש "צבע אדום", מערכת שמתריעה על רקטות, וכיפת ברזל, מערכת שיורטת רקטות.

חוקים נגד טרור עוזרים להעמיד חשודים לדין ולחסום את כספי הטרור.

פגיעה במימון פירושה לעקוב אחרי מי שנותן כסף לטרור ולמנוע זאת.

מעצרים עוזרים לעצור חשודים לפני שהם פוגעים.

סיכולים ממוקדים הם פעולות שנועדו לפגוע במנהיגים חשודים בארגוני טרור.

למדינות יש יחידות מיוחדות ללחימה בטרור. יחידות אלה מאומנות להציל בני ערובה ולהשתלט על סכנות. בישראל יש יחידות כמו הימ"מ וסיירת מטכ"ל. בעולם יש יחידות כמו GIGN ו-GSG-9.

יש מומחים שחושבים שקשה לנצח בטרור כי הוא מפעיל אנשים בתוך האוכלוסייה.
מומחים אחרים חושבים ששילוב של צעדים צבאיים, מודיעין וחסימת מימון יכול להקטין את הטרור.

החוק הבין-לאומי מנסה להחליט מי "לוחם" ומי "אזרח". זה לא תמיד ברור, וזה מקשה על הצדק והלחימה.