מלחמות הבקלה

מלחמות הבקלה היו סדרת עימותים בין בריטניה לאיסלנד במחצית השנייה של המאה ה-20. הסכסוך נבע מדרישה איסלנדית לשליטה בבלעדית על אזורי דיג סביב האי. השם מגיע מדג הבקלה שנמצא בשפע באזור.

העימותים התפרצו בעיקר בין ספינות משמר החופים האיסלנדיות (כוחות ימיים שמגינים על החופים) וספינות דיג בריטיות, כולל מכמורתנים, ספינות דיג גדולות. למרות הכינוי "מלחמות", כמעט שלא נורו יריות ולא היו הרוגים, אך נרשמו חיתוך רשתות דיג והתנגשויות בין ספינות.

הדיג הוא הבסיס המרכזי של הכלכלה האיסלנדית. בגלל דיג יתר, במיוחד על ידי דייגים זרים, ירדה כמות הדגים בסמוך לאי. לכן איסלנד החלה להרחיב את האזור הימי שבו מותר לדוג רק לדייגים איסלנדים.

בשנות החמישים החלה ההתרחבות: ב-1952 הציעה איסלנד להרחיב את שטח הדיג מ-3 ל-4 מייל ימיים (כ-7 ק״מ). המחלוקת עם בריטניה נמשכה עד 1956, ואז ההצהרה התקבלה.

ב-1958 הרחיבה איסלנד את הגבול ל-12 מייל ימיים (כ-22 ק״מ) והתחילה מלחמת הבקלה הראשונה. בריטניה שלחה יותר מ-20 ספינות מלחמה כדי להגן על דייגיה. האיסלנדים שלחו מספר ספינות קטנות בלבד. חלה מתיחות, היה מקרה התנגשות ומקרים בודדים של ירי, אך ללא נפגעים. איסלנד איימה לפרוש מנאט"ו (ארגון צבאי של מדינות), וב-1961 בריטניה הסכימה ל-12 מייל תוך מתן זכויות דיג מסוימות לדייגים בריטיים.

ב-1972 הרחיבה איסלנד חד־צדדית את הגבול ל-50 מייל ימיים (כ-93 ק״מ). החלו חיתוכי רשתות מצד משמר החופים האיסלנדי. בריטניה שלחה צי שכלל כ-30 פריגטות ומשחתת. המשא ומתן הוביל להסכמה בסוף 1973, שקבעה הגבלה לכמות הדיג הבריטית (עד 130,000 טון לשנה). ההסכם הזה פג בנובמבר 1975.

בנובמבר 1975 הכריזה איסלנד על הרחבה נוספת ל-200 מייל ימיים (כ-370 ק״מ). בריטניה לא הכירה בכך והתחוללה מלחמת הבקלה השלישית. איסלנד פרסה שש ספינות משמר חופים ושני מכמורתנים שהוסבו למשמר. בריטניה שלחה צי גדול שכלל כ-22 פריגטות ואוניות תמיכה רבות. היו 55 מקרים של התנגשויות מכוונות בין ספינות.

בפברואר 1976 ניתקו שתי המדינות קשרים דיפלומטיים. איסלנד איימה לסגור את בסיס נאט"ו בקפלוויק, מה שהקשה על בריטניה בזמן המלחמה הקרה. בסופו של דבר בריטניה הכירה בגבול החדש ואסרה על דייגיה להיכנס אליו. ביוני 1976 הוסכם שדייגים בריטים יורשו לדוג עד 30,000 טון בשנה בתחום 200 המיילים.

כל העימותים הסתיימו בניצחון איסלנדי.

למלחמת הבקלה היו שתי השלכות בולטות:

מלחמות הבקלה היו עימותים בין איסלנד לבריטניה על מי יוכל לדוג בקרבת החוף. השם מגיע מדג הבקלה.

איסלנד רצתה להרחיב את האזור שבו רק דייגים איסלנדים יורשו לדוג. ההחלטות האלה גרמו למתיחות עם דייגים בריטים.

הדיג חשוב מאוד לכלכלת איסלנד. בגלל דיג יתר כמות הדגים ירדה, וזה הביא את איסלנד לדרוש זכות לדוג בשטחים קרובים.

בשנות ה-50 איסלנד הגדילה את הגבול ל-12 מייל ימיים (כ-22 ק״מ). בריטניה שלחה ספינות מלחמה כדי להגן על דייגיה.

ב-1972 איסלנד הגדילה את הגבול ל-50 מיילים (כ-93 ק״מ). חותכים רשתות דייג היוו בעיה. בריטניה שלחה עוד ספינות.

ב-1975 איסלנד הכריזה על 200 מיילים (כ-370 ק״מ). החיכוך החריף. היו התנגשויות בין ספינות.

ב-1976 איסלנד איימה לסגור בסיס צבאי חשוב. בסוף בריטניה קיבלה את הגבול והסכימה להגבלות דיג.

כל המאבקים הסתיימו בניצחון איסלנדי.

למלחמת הבקלה היו שתי השלכות בולטות: