מלחמת אוזנו של ג'נקינס

במאה ה-18 גדלה התחרות על המסחר ב"עולם החדש" (אמריקות). בריטניה יצאה להרחיב את מסחרה ובלטה כנגד המונופול הספרדי. אמנות (הסכמים רשמיים) כמו אוטרכט מ-1713 ו"סביליה" הובילו לחיכוכים. הצי הספרדי קיבל סמכויות לחפש אוניות בריטיות, והשתמש בהן לעתים באופן פוגעני.

השם המוזר "מלחמת אוזנו של ג'נקינס" נובע מאירוע שבו ימאי בריטי בשם רוברט ג'נקינס טען שצלבו לו את האוזן בידי משמר ספרדי ב-1731. סיפור זה, שנעשה לסמל, הוצג בפני הפרלמנט ושימש תירוץ למלחמה ב-1739.

הסיבות העיקריות היו כלכליות: בריטניה רצתה גישה רחבה יותר לשווקים הספרדיים, וסחר הבריטים הופר על ידי משמר החופים הספרדי. מתחים בין גבולות מושבות כמו ג'ורג'יה ופלורידה וחיכוכים מקומיים חיזקו את המתח. גם לחץ ציבורי בבריטניה והחלטות פוליטיות תרמו לפריצת העימות.

המלחמה התנהלה בעיקר בחופי אמריקה ובים הקריבי. הצי הבריטי, בראשות אדמירל אדוארד ורנון, ביצע סדרת התקפות על נמלים ספרדיים.

ורנון כבש את פורטובלו בתוך יממה. הניצחון חזק את המוראל באנגליה, ועורר דרישה למאמץ ימי רחב יותר. מבחינה אסטרטגית, הספרדים שינו את דפוסי השיירות שלהם והנמל ניזוק לטווח ארוך.

ורנון כינס צי גדול לתקוף את קרטחנה, נמל חשוב של ספרד. המתקפות כללו הפגזות וניסיונות נחיתה (התקפה אמפיבית, נחיתה משולבת של ספינות וחיילים). המגינים הספרדים, בפיקוד בלאס דה לסו, התארגנו היטב. תחלואה טרופית, במיוחד קדחת צהובה (מחלה שמשפיעה קשה בחום), גבתה קורבנות רבים בצד הבריטי. ניסיון ההתקפה הגדול ב-1741 נכשל, והבריטים נסוגו עם אבדות רבות.

בצפון אמריקה המושל הבריטי של ג'ורג'יה, ג'יימס אוגלת'ורפ, ניהל פעולות גבול. ספרד ניסתה לכבוש את מבצר פרדריקה ב-1742, אך הובסה בקרב בלאדי מארש. המאבק המקומי המשיך עד שהוסדר הגבול ב-1748.

קומודור ג'ורג' אנסון הוצא למסע נגד שיירות ספרד בדרום. המסע היה קשה; רבים מתו ממחלות. לבסוף, ב-1743, הצליח לכבוש גליאון מנילה ולהשיב שלל רב. חלק קטן בלבד מן המשלחת שרד.

החשש שהתערבות צרפת תגדיל את העימות גרם לבריטניה להחזיק כוחות בחופי אירופה. כשהתפשטה מלחמת הירושה האוסטרית (1740, 1748), הזירה האירופית סחפה את המשאבים והפחיתה את הפעילות האמריקאית. בסופו של דבר, הלחימה באמריקה דעכה.

המלחמה לא השיגה לשני הצדדים כיבושים גדולים. בריטניה ספגה אבדות רבות, בעיקר ממחלות. המשא ומתן הוביל בסופו של דבר להסדרים במסגרת הסכמי אקס-לה-שאפל (1748), שהחזירו חלק מהמצבים לקדמותם. ספרד הצליחה להגן על מושבותיה ולקיים שיירות אוצר במהלך המלחמה.

העימות שינה את דפוסי הסחר וההגנה הימית של ספרד. היחסים בין המדינות התייצבו אף זמנית בהמשך, אך מתחים חידשו מאמצע המאה ה-18. המלחמה מוזכרת בזיכרון המקומי, בין השאר בטקסים בסוואנה, ג'ורג'יה.

במאה ה-18 בריטניה וספרד התחרו על מסחר ושלטון באמריקה. היו סכסוכים על מי שולט באיים ובנמלים.

המלחמה נקראת על שם ימאי בריטי, רוברט ג'נקינס. הוא טען שספינה ספרדית חיתכה חלק מאוזנו. הסיפור הזה הפך לסיבה סימבולית למלחמה.

המלחמה התרחשה בעיקר בים ובנמלים בקריביים ובאמריקה. הבריטים תקפו נמלים חשובים כדי לפגוע במסחר הספרדי.

בשנת 1739 הבריטים כבשו במהירות את פורטובלו. זה היה ניצחון גדול שנחגג באנגליה.

הבריטים ניסו לכבוש את קרטחנה, נמל חשוב, אבל נכשלו. ההגנות הספרדיות היו חזקות. הרבה חיילים בריטים חלו במחלה מסוכנת שנקראת קדחת צהובה, וההרוגים היו רבים.

בקצוות צפון אמריקה נערכו קרבות בין הבריטים לספרדים. המושל הבריטי אוגלת'ורפ הצליח להגן על מבצר פרדריקה בקרב חשוב.

קומודור ג'ורג' אנסון הפליג רחוק מאוד. במסע שלו לכבוש ספינות ספרד הוא השיג שלל גדול, אבל רוב אנשיו מתו בדרך.

בסוף שתי המדינות חתמו על הסכמי שלום. לא שונו הרבה גבולות. המלחמה הראתה כמה מסוכן הלחימה בימים ובאזורים חמים, בעיקר בגלל מחלות.