מלחמת האופיום השנייה (הידועה גם כמלחמת "החץ") התנהלה בין 1856 ל־1860. יש הרואים אותה כהמשך למלחמה הראשונה שנסתיימה ב־1842.
בשנות ה־50 של המאה ה־19 השווקים האירופיים התרחבו במהירות. מדינות כמו בריטניה, צרפת וארצות הברית רצו להגדיל את הסחר ולכונן קולוניות (שטחים תחת שליטתן) באסיה ובאפריקה. השלטון בסין, תחת שושלת צ'ינג (משפחת הקיסרים ששלטה במדינה), סירב להעניק יתרונות סחר למעצמות המערב.
ב־8 באוקטובר 1856 כוח סיני פשט על האונייה "החץ" (Arrow), ספינה בבעלות סינית שרשומה בהונג קונג ונחשבה על ידי הבריטים כעת דגל בריטי. נעצרו 12 אנשי צוות. האירוע, שנקרא תקרית החץ, שימש עילה לבריטים לפתוח במערכה כנגד גואנגג'ואו (קנטון).
בריטניה הקימה ברית עם צרפת, ובתמיכת רוסים ואמריקאים תכננה פעולות נוספות. צרפת הצטרפה במידה חלקית בעקבות הוצאתו להורג של כומר צרפתי במחוז גואנשי. ארצות הברית ורוסיה תמכו בעיקר מבחינת תכנון ולחץ דיפלומטי.
כוחות בריטיים וצרפתיים בפיקוד אדמירל מייקל סימור כבשו את גואנגג'ואו בסוף 1857. הם התקינו שלטון בובה מקומי, מצב שלא היה מוכר קודם בסין. כיבוש זה המשיך כמה שנים. ב־1858 כבשו הכוחות גם את טיינצין (טיינג'ין) בחוף הצפון־מזרחי.
בחוזה טיינג'ין מ־1858 אישרו הסינים כמה תנאים מרכזיים שנעשו לטובת המעצמות:
- נציגים מערביים הורשו לגור בבייג'ינג.
- נפתחו נמלים נוספים לסחר.
- כלי שיט צבאיים הוכרו לשיט חופשי בנהר היאנג-צה.
- אזרחים מערביים הורשו להיכנס לסין לצורכי טיול, סחר או מיסיונריות (פעילות דתית).
- סין חויבה בתשלומי פיצויים כספיים לבריטים ולצרפת.
ב־28 במאי 1858 נחתם גם הסכם נפרד עם רוסיה (חוזה אייגון). בהסכם קבעו את הגבול בין רוסיה וסין. רוסיה קיבלה רצועת חוף באוקיינוס השקט, שם הקימה את ולדיווסטוק ב־1860.
בשנת 1859 ניסיון בריטי לכבוש את מבצרי נהר הפטו נכשל. בשנת 1860 חזרו הבריטים והצרפתים להתקפה מהונג קונג. הם נחתו בפיי טאנג, כבשו את מבצר טאקו והמשיכו לבייג'ינג. הקיסר שיאנפנג ברח לארמון הקיץ בצ'נגדה. חיילי הקואליציה שרפו חלקים מארמון הקיץ וכבשו את בייג'ינג.
ב־18 באוקטובר 1860 הושגה הוועידה בפקין (בייג'ינג). הקיסר נאלץ לקבל את תנאי חוזה טיינג'ין. הוועידה אישרה גם חוקיות מסחר האופיום (סם) וזכויות לנוצרים בסין. בנוסף הועברו שטחים כמו הונג קונג וחצי האי קאולון לשליטת בריטניה. סין הורתה לאפשר לאזרחים להגר לעבוד בחו"ל, והיא תשלם קנסות נוספים לבריטים ולצרפתים.
מלחמת האופיום השנייה התקיימה מ־1856 עד 1860. זו הייתה מלחמה בין סין ומדינות מערביות.
מדינות כמו בריטניה וצרפת רצו להגדיל את המסחר שלהן עם סין. השלטון בסין (שושלת צ'ינג - משפחת הקיסרים) לא רצה.
ב־1856 פשטו סינים על אונייה שנקראה החץ. הבריטים ראו בכך עלבון והחלו בלחימה. בריטניה וצרפת התקיפו את העיר גואנגג'ואו וכבשו אותה.
ב־1858 נחתם חוזה גדול. ההסכם בישר:
- נציגים מערביים הורשו לגור בבייג'ינג.
- נפתחו נמלים נוספים לסחר בסחורות.
- כלי שיט יכלו לשוט חופשי בנהר היאנג-צה.
- המעצמות קיבלו זכויות להכנס לסין לסחר ולפעילות דתית.
- סין שילמה כסף כקנס למדינות המערב.
רוסיה גם חתמה על הסכם ב־1858. היא קיבלה חוף חדש באוקיינוס השקט. שם הוקמה העיר ולדיווסטוק ב־1860.
ב־1860 כוחות בריטיים וצרפתיים הגיעו לבייג'ינג. הקיסר ברח. חלקים מארמון הקיץ נשרפו.
ב־18 באוקטובר 1860 הקיסר נאלץ להסכים לתנאים. אופיום (סם) הוכר לחוק, ונשים ונערים נשלחו לעבוד בחו"ל. הונג קונג הועברה לידי בריטניה.
תגובות גולשים