מלחמת לפלנד היתה סדרת קרבות בין פינלנד לגרמניה הנאצית, שנערכה בחבל לפלנד בצפון פינלנד בין ספטמבר 1944 לאפריל 1945. המלחמה פרצה אחרי שפינלנד חתמה על הסכם שלום עם ברית המועצות בספטמבר 1944.
כבר בקיץ 1943 תכננו הגרמנים מהלכים למקרה שפינלנד תיפרד מהחזית. הם רצו לסגת צפונה ולהגן על מכרות הניקל ליד פטסאמו (אז נמל פינלנדי, היום פצ'נגה ברוסיה). בחורף 1943, 1944 שיפרו הגרמנים דרכים בצפון והשתמשו בשבויי מלחמה לעבודות. רבים מהשבויים סבלו מקור קשה והיו מקרי מוות.
בתקופת הנסיגה הגרמנים מיקשו את המים וחיילי הים ניסו לכבוש את האי סורסארי (Suursaari), במבצע שנכשל בשם "טאנה אוסט". קרבות פרצו גם לפני חתימת ההסכם, כשהפינים נדרשו על ידי הסובייטים לגרש את כל הכוחות הגרמניים מהארץ. העובדה שנאלצו להילחם בשני כיוונים הקשתה על פינלנד.
המפקד הפיני גנרל היילמאר סילאסוואו הוביל את המאמץ נגד הגרמנים, בעזרת דיוויזיית שריון, יחידה של טנקים ולוחמים משוריינים. באוקטובר, נובמבר 1944 גרשו הפינים את הגרמנים מרוב הלפלאנד.
הגרמנים בפיקוד לותר רנדוליץ הגיבו במדיניות "אדמה חרוכה" (השמדה של מבנים ותשתיות כדי למנוע שימוש יריב). יותר משני שלישים מהבתים באזור נהרסו, רובניימי נשרפה, וכ-100,000 בני אדם הפכו לפליטים. הנזק הכספי הוערך בכ-300 מיליון דולר של 1945. רנדוליץ הורשע לאחר המלחמה ונידון ל-20 שנות מאסר. הכוחות הגרמניים האחרונים עזבו באפריל 1945.
נתונים נוספים שצוינו: כ-1,300 שבויים, 2,000 פצועים, 262 נעדרים ו-2,904 פצועים.
המלחמה הזו היתה בין פינלנד לגרמניה הנאצית בצפון פינלנד. היא התרחשה מספטמבר 1944 עד אפריל 1945.
הגרמנים חשבו מראש שאולי פינלנד תסכם שלום עם ברית המועצות. הם בנו דרכים והכינו אספקה ליד מכרות ניקל קרוב לפטסאמו (כיום פצ'נגה ברוסיה). בשבויי מלחמה אילצו אותם לעבוד בחורף הקשה. חלק מהם מתו מקור.
כשהפי נלנד חתמה על שלום עם הרוסים, הפינים נדרשו לגרש את הגרמנים. פרצו קרבות בצפון. הגרמנים ניסו גם לכבוש אי בשם סורסארי אבל נכשלו.
המפקד הפיני היילמאר סילאסוואו הנהיג את הדירוגים נגד הגרמנים בעזרת יחידת שריון, יחידה של טנקים (כלי רכב עמוסים בתותחים).
הגרמנים פגעו בכוונה בערים ובבתים כדי שלא ניתן יהיה להשתמש בהם. זאת טקטיקה שנקראת "אדמה חרוכה", השמדת בתים ותשתיות. רובניימי, עיר מרכזית, נשרפה לגמרי. בערך 100,000 תושבים ברחו.
הכוחות הגרמניים האחרונים עזבו באפריל 1945. אחרי המלחמה הובא מפקד הגרמנים, רנדוליץ, למשפט ונידון.
