ויליאם טקומסה שרמן (1820, 1891) היה גנרל בצבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקנית. הוא נודע כאסטרטג, מי שמתכנן ואורגן מבצעי מלחמה, אך עורר גם מחלוקת בגלל השימוש במדיניות של "אדמה חרוכה". מדיניות זו כוונה לשבור את יכולת הקונפדרציה (המדינות הדרומיות שהתנתקו) לנהל מלחמה.
שרמן נולד בלנקסטר, אוהיו. גדל בחסות קרובי משפחה אחרי מות אביו. סיים את ווסט פוינט ב-1840 ושירת בקצונה. שירת בעיקר בתפקידים שונים במערב ובקליפורניה וסייע בתכנון חלקים של סקרמנטו. בשנים לפני המלחמה עזב את הצבא וניסה עסקים שונים, וניהל גם סמינר צבאי בלואיזיאנה.
שמו יוצא הדופן, טקומסה, הושפע משמה של שבט השאונה. בהמשך חתם על מכתבים כ"וו. ט. שרמן" וחברים קראו לו "קאמפ".
בווסט פוינט התחבר ליחידים שבאו להיות מפקדים חשובים מאוחר יותר. במהלך שירותו המוקדם לקח חלק בפעולות שונות ובמדידות של ערים. הוא לא נלחם במלחמת ארצות הברית, מקסיקו ורבים ראו בכך פגם בקריירה הצבאית שלו.
שרמן פיקד בבריגדה בקרב בול ראן הראשון (1861) והתקדם לדרגות גבוהות. תחילה נשא במשימות במערב, אך התגלו גם קשיים אישיים, כולל משבר נפשי קצר. הוא יצר שותפות חשובה עם יוליסס ס. גרנט (הגנרל שהפך לנשיא), ושירת איתו במספר מערכות מרכזיות.
בקרב שילה (1862) התבלט בתפקודו וקיבל קידום. בהמשך פעל תחת פיקודו של גרנט במערכה לוויקסבורג (מערכה חשובה על נהר המיסיסיפי). שרמן הוביל כוחות במערכות סביב צ'טנוגה והשפיע על השליטה בדרום-מערב.
ב-1864 שרמן ירש את פיקוד הזירה המערבית. כבש את אטלנטה, ניצחון שבסופו חיזק את בחירתו מחדש של לינקולן. לאחר מכן הוביל את ה"מצעד אל הים" (March to the Sea): צעדת כוחות דרך ג'ורג'יה לסוואנה, תוך התנתקות מקווי אספקה רגילים והסתמכות על משאבים מהשטח. המדיניות גרמה לחורבן תשתיות ולקיטוב דעות: בדרום שנאו אותו, בעוד שעבדים משוחררים רבים ראו בו גואל.
לאחר ג'ורג'יה צעד צפונה דרך קרוליינות. כבש ערים רבות, כולל קולומביה שבדרום קרוליינה, שם פרצה שריפה ששרהמן סופג עליה ביקורת. ב-1865 ניהל משא ומתן עם ג'ונסטון על כניעת כוחות הקונפדרציה באזורי הקרוליינות, ג'ורג'יה ופלורידה. נכסי הכוחות הדרומיים הושמדו והמלחמה הסתיימה בהדרגה.
שרמן המשיך בשירותו לאחר המלחמה. מונה לראש הצבא (גנרל המפקד) ב-1869 ושירת עד 1883. בתקופה זו היה מעורב במערכות נגד שבטי האינדיאנים, בתכניות לבניית מסילות ברזל ובהגנה על התיישבות המערב. הוא פרסם ב-1875 את זיכרונותיו, שהפכו למשמעותיים בהבנת המלחמה.
שרמן לא היה מתנגד מובהק לעבדות לפני המלחמה, אך התנגד לפרישת הדרום מהאיחוד. בסוף המלחמה מיליוני עבדים ברחו והצטרפו לכוחותיו. שרמן הוציא את צווי השדה מס' 15 (ידוע כ"40 אקרים ופרד"), שהקצו אדמות לעבדים משוחררים, אך הצווים בוטלו לאחר מכן.
שרמן נחשב לאחד האסטרטגים החשובים של מלחמת האזרחים בשל שליטתו בלוגיסטיקה ובתמרון. ההיסטוריון הבריטי בזיל לידל הארט כינה אותו "הגנרל המודרני הראשון". מצד שני, מדיניותו של אדמה חרוכה והשמדת תשתיות עוררו ביקורת חריפה. שם שרמן הונצח בפסלים, בבול וגם בשם טנק M4 שרמן.
שרמן נפטר מדלקת ריאות בניו יורק ב-14 בפברואר 1891. הועברו לו טקסים צבאיים והוא נקבר בסנט לואיס.
ויליאם טקומסה שרמן נולד ב-1820 ונפטר ב-1891. הוא היה מפקד גדול בצבא הצפון במלחמת האזרחים האמריקאית. המלחמה הייתה בין הצפון לדרום. הדרום קרא לעצמו הקונפדרציה (המדינות הדרומיות שהתנתקו מהאיחוד).
שרמן גדל באוהיו וסיים את בית-הספר הצבאי בווסט פוינט. הוא עבד במקומות שונים לפני המלחמה.
שרמן נלחם בשורות האיחוד. הוא עזר לנצח קרבות חשובים כמו שילה וויקסבורג. אחר כך כבש את אטלנטה, עיר חשובה בדרום.
אחרי אטלנטה שרמן הוביל את ה"מצעד אל הים". זה היה מסע שבו חייליו צעדו עד לים והרסו תשתיות. המטרה הייתה לשבור את כוח הדרום. אנשים נחלקו בדעות על צעדים אלה: חלק ראו בו גיבור, אחרים כועסים עליו.
אחרי המלחמה שרמן הוצב כראש הצבא. הוא פעל במערב ועבד על מסילות ברזל. הוא כתב זיכרונות על חייו.
שרמן נדבק בהיסטוריה בגלל צעדיו והחלטותיו. על שמו נקראו פסלים, בולי דואר וטנק במלחמת העולם השנייה שנקרא M4 שרמן.
תגובות גולשים