ממלכת דהומיי

ממלכת דהומיי התקיימה במערב אפריקה באזור שבו היום נמצאת מדינת בנין. היא נוסדה בתחילת המאה ה-17 על ידי אנשי הפון (Fon), ומשלטון שלה בין השנים המשמעותיות בולטות 1600, 1894. הממלכה הפכה לעוצמה אזורית במאה ה-18 בעקבות כיבושים ועליית סחר העבדים האטלנטי.


מייסד דהומיי נחשב הואגבדג'ה (Houegbadja). הוא ביסס את הארמונות באבומה והרחיב את השליטה לערים סמוכות. נכדו, אגג'ה (Agaja), ביצע הרחבה גדולה במאה ה-18. הוא כבש את אלדה (Allada) ואת העיר וויידה (Whydah, גם Ouidah), ובכך קיבל שליטה על חוף האטלנטי. השליטה בחוף חיזקה את מעמד דהומיי בסחר העבדים.

מאמצע המאה ה-19 הסחר בעבדים החל להצטמצם בגלל לחץ בריטי נגד העבדות. המלך גזו (Ghezo) נלחם להחזיר עצמאות מול ממלכת אויו והצליח בשלב מסוים להשתלט עליה. עם זאת, התחרות והלחצים מחוץ ובתוך הממלכה פגעו בכלכלה. לאחר שהבריטים החלו לחסום את החוף, דהומיי ניסתה לפתח סחר בשמן דקלים כתחליף. המאבקים עם העיר אבאוקוטה והלחצים הימיים החלישו את מעמדה.

במחצית השנייה של המאה ה-19 צרפת התערבה באזור. המלך בהנזין (Béhanzin) התנגד לשליטת צרפת והחל במתקפות על נכסים אירופיים. זאת הובילה למלחמות עם הצרפתים ב-1890 וב-1892, 1894. בסוף המלחמות הצרפתים כבשו את אבומה, גלו את בהנזין והפכו את דהומיי לחסות צרפתית. בשלהי המאה ה-20, האזור הפך לרפובליקה עצמאית בשם בנין (1960), ושמו שונה מספר פעמים עד 1991.

דהומיי שתרה בחוף האטלנטי ובפנים הארץ. בדרום היו חופים ולגונות. באזורי הביניים היו יערות וערבות סוואנה. בצפון הופיעו רמות עמקיות והרים. האקלים חם ולח, עם שתי עונות גשומות ושתי עונות יבשות.

דהומיי הייתה מונרכיה. המלך היה הריבון, לרוב יורשיו היו בנים בכורים. כשנוצרו מחלוקות על הכתרת יורש, המועצה הגדולה התכנסה להכריע. לחצר היו תפקידים מנהליים שתמכו בשלטון המלוכה.

כלכלת דהומיי נשענה על חקלאות, שווקים וסחר בין־אזורי. עד מהרה הפך סחר העבדים למקור מרכזי להכנסות. עם צמצום העבדות, התחזק סחר שמן הדקלים ומוצרים חקלאיים.

המטבע המקובל היה קונכיות קוורי (cowry shells). קונכיות אלה שימשו כמטבע באזור.

דהומיי הייתה שחקן מרכזי בסחר העבדים. עבדים נלכדו או נרכשו בכיבושים והוצאו לסוחרים אירופים. בתמורה קיבלו הסוחרים סחורות שונות, כולל נשק וקוורי. סחר העבדים תרם משמעותית לעושרה ולכוחה של הממלכה עד לסוף המאה ה-19.

צבא דהומיי היה צבא קבע ומאומן היטב, ולא רק כוחות מילואים. הוא כלל יחידות מעורבות וביניהן יחידת נשים לוחמות מפורסמת, המכונה "האמזונות של דהומיי". החיילים אומנו מגיל צעיר, והאימון כלל לחימה, שירה וריקוד. נשקיהם השתנו לאורך הזמן וכוללים קשתות, חרבות ומאוחר יותר רובי מוסקט אירופאים.

האומנות המקומית הייתה מפותחת ונתמכה על ידי המלוכה. נוצרו תבליטים, פסלים ממתכות ותכשיטים. האומנות שילבה סגנונות מקומיים והשפעות שכנות, ושימשה גם לתיאור הישגי המלכים.

האמונה כללה פנתיאון שבו הישות העליונה היא ננה-בולוקו (Nana Buluku). לפי האמונה ננה-בולוקו יצרה את העולם והביאה שני ילדים, מאוו (Mawu) וליסה (Lisa). מאוו מקושר לירח וליסה לשמש.

האמונה בקשר בין חיים ומתים הייתה חשובה. אבות קדמונים קיבלו פולחן משפחתי, והמלוכה השתמשה בחשיבות זו לחיזוק שלטונה.

דהומיי מופיעה ביצירות ספרותיות, מחזות וסרטים מודרניים. צבא האמזונות מוצג בתרבות הפופולרית ולעתים נידונים בו ויכוחים על דיוק היסטורי והיבטים מוסריים.

ממלכת דהומיי עמדה במקום שבו היום היא מדינת בנין. היא התקיימה במאות ה-17 עד ה-19, בערך 1600, 1894.

דהומיי נוסדה על ידי אנשי הפון. המלך אגג'ה הרחיב את הממלכה במאה ה-18. הוא כבש ערים על חוף הים והפך אותה לחשובה בסחר עם אירופה.

סחר בעבדים (מכירת בני אדם) היווה מקור חשוב להכנסות הממלכה. עם הזמן מדינות אירופה רדפו אחרי העבדות, וזה פגע בעושר דהומיי.

בסוף המאה ה-19 צרפת נלחמה בדהומיי. המלך בהנזין גורש והצרפתים הפכו את המקום לחלק ממושבה. מאוחר יותר המקום קיבל חזרה עצמאות ושמו השתנה לבנין.

לדהומיי היה צבא מאומן. שם מפורסם ביחידה הוא "האמזונות", נשים לוחמות שנלחמו לצד הגברים. הם התאימו אימונים שכללו שירה וריקוד.

אנשי דהומיי פעלו לפי דת וודו (דת מקומית). הם האמינו באלים ועל אבות המשפחה. האומנות שלהם כללה פסלים ותבליטים שהמלכים הזמינו.

האנשים גידלו תירס, דגנים, תפוחי אדמה ושמן דקלים. קונכיות ימית בשם קוורי שימשו כמו כסף.

סיפורי דהומיי והאמזונות מופיעים בספרים ובסרטים. יש ויכוח על איך מראים שם את ההיסטוריה, ובמיוחד על נושא העבדות.