ממלכת ישראל התקיימה בצפון ארץ ישראל בתחילת האלף הראשון לפני הספירה. התקופה המקובלת היא בין 928 לפנה"ס ל־722 לפנה"ס. היא הייתה הממלכה הצפונית מבין שתי הממלכות שהתפצלו אחרי שלטון שלמה.
לפי המקרא רוב תושביה היו מבני עשרת השבטים. במקורות חוץ־מקראיים הממלכה מופיעה גם בשם "שומרון", על שם בירתה, ובכתובות אשור כ"בית עמרי", על שם שושלת חשובה ששלטה בה.
גבולותיה של ממלכת ישראל השתנו עם הזמן. ממערב שחרש הים התיכון. בצפון־מזרח שכנה ארם (סוריה של היום). מדרום שכנה ממלכת יהודה. האזורים המרכזיים תחת שליטתה היו הגליל, עמק יזרעאל, השומרון, השרון והגלעד (מזרחה).
המיקום על צירי סחר חשובים הפך את הממלכה לנקודת התנגשות בין אימפריות مصر ואשור.
חלקים מהמידע על הממלכה מגיעים מהמקרא ומכתובות חוץ־מקראיות וארכאולוגיה. חוקרים משווים בין המקורות כדי להבין מה קרה באמת, כי כותבי המקרא משויכים לעתים ליהודה ולכן עשויה להיות הטיה.
על פי המסורת הפוליטית, הפילוג התרחש לאחר מותו של שלמה. בסביבות 928 לפנה"ס נפרדה הממלכה המאוחדת לשתיים: ממלכת ישראל בצפון וממלכת יהודה בדרום. ירבעם הראשון הנהיג פולחן נפרד כדי לשמור על עצמאות דתית ופוליטית, והקימו מרכזי פולחן בדן ובית אל.
תאריך הייסוד המדויק שנוי במחלוקת. יש ממצאים ארכאולוגיים מהמאה ה־9 לפנה"ס שמזכירים את שמה של הממלכה ומלכיה, כולל כתובות ממואב, אשור ותל־דן.
המקרא מתאר תקופות של מלחמה ושלום מול יהודה. הממלכה סבלה מחוסר יציבות פוליטי ושושלות שלטו זו אחרי זו. נביאים בולטים שפעלו בצפון הם אליהו ואלישע, וכן הוזכרו נביאים כמו עמוס והושע.
תקופת בית עמרי (המאה ה־9 לפנה"ס) הביאה שגשוג והשפעות חיצוניות, כולל קשרים עם צידון. אחאב בן עמרי ואשתו איזבל מוזכרים כמשפיעים על הדת ועל יחסי החוץ.
בהמשך עלה בית יהוא לשלטון (המאה ה־9 עד אמצע המאה ה־8 לפנה"ס). בשלטון זה הממלכה סבלה ממלחמות מול ארם ועם התפשטות אשור.
במאה ה־8 לפנה"ס האימפריה האשורית חדרה לאזור. תגלת פלאסר השלישי וכוחות אשור ביצעו מסעות שנגמרו בכיבושים ובהפחתת שטחי שלטון ישראל. בשנים 733, 722 לפנה"ס אשור סיפחה וישבה מחדש חלקים מהארץ.
המצור על שומרון הסתיים ב־722 לפנה"ס בהשתלטות אשור ותום עצמאות הממלכה.
האשורים נהגו להגלות אוכלוסיות כחלק ממדיניות שליטה. כתובות אשוריות מזכירות מיליוני המעורבים בגולות והשבים. המושג "הגליה" פירושו העברה בכפייה של אוכלוסייה לארצות אחרות.
לפי ממצאים נראה שהגליה הייתה חלקית: רבים נשארו באזור, וחלק מהאליטה הוגלה. חלק מהנשארים נטמעו או הצטרפו ליהודה.
אשור הביאה מתיישבים מאזורים אחרים. המתח בין השומרונים לבין שבי ציון נמשך מאוחר יותר. קיימות עדויות ארכאולוגיות למעבר אוכלוסייה לירושלים אחרי החורבן.
לאחר ההגליות הובאו תושבים ממקומות כמו בבל וכות. הם הונחו לעבוד את הארץ לצד שאר התושבים. בתיעוד המסורתי יש תיאורים על התרבות הדתית המעורבת שהתקיימה באזור.
כתובות ופרשנויות מקשרות ערים חיצוניות כמו חלח, חבור ונהר גוזן לאתרי ההגליה. בחפירות נמצאו לוחות עם שמות שיכולים להעיד על נוכחות ישראלית באזורים אלה.
המיתוס על "עשרת השבטים האבודים" נמשך זמן רב. חלק ממסורות קושרות קהילות שונות למוצא משבטים אלה. יש גם עדויות לכך שחלק מהשבטים נשארו או שבו והשתלבו בחיי יהודה ושומרון בזמן שיבת ציון.
ממלכת ישראל הייתה מדינה בצפון ארץ ישראל לפני כ־3000 שנה. היא התקיימה בערך מ־928 עד 722 לפני הספירה.
הממלכה ישבה על אזורים כמו הגליל, עמק יזרעאל והשומרון. היא הייתה ליד הים התיכון.
אחרי שלמה הממלכה התחלקה לשתי ממלכות. החלק הצפוני נקרא ממלכת ישראל. בירתה פעלה בשכם, תרצה ובסופו של דבר בשומרון.
שושלות חזקות שלטו בתקופות שונות. בית עמרי בנה את שומרון והביא תקופה של שקט ושגשוג.
לפני החורבן הגיעו חיילים מממלכת אשור. הם כבשו ערים והסתיימה עצמאות ממלכת ישראל ב־722 לפנה"ס. הרבה אנשים הוגלו, כלומר הועברו בכוח לארצות רחוקות.
לא כולם גורשו. רבים נשארו ועבדו את האדמות. אחרים הובאו לאזור במקום התושבים שהוגלו.
לעיתים קוראים לשבטים הצפוניים "עשרת השבטים". יש סיפורים ומסורות עליהם, אבל רוב בני העם נטמעו באזור אחר עם הזמן.
תגובות גולשים