ממלכת כארתלי-קאחתי

ארקלה השני (1762, 1798) ואיחוד מזרח גאורגיה

ממלכת כארתלי-קאחתי (1762, 1801) נוצרה כשארקלה השני איחד את ממלכת כארתלי עם קאחתי לאחר מותו של תאימורז השני ב-1762. מאז המאה ה-16 האזור היה בצל ארצות פרס (איראן). באמצע המאה ה-18, לאחר מותו של השלטון החזק בפרס, הצליחו השליטים הגאורגיים לקבל עצמאות מעשית.

יחסים עם פרס ורוסיה

ארקלה נשאר בזהירות בעצמאות פנימית, אך חיפש מגן חיצוני נגד ניסיונות כיבוש. ב-1783 חתם על חוזה גאורגייבסק עם רוסיה והפך את הממלכה למדינת חסות (מדינה המקבלת הגנה ממדינה חזקה). החוזה הבטיח הגנה מפני פרס ומעצמות אחרות, אבל גם העניק לרוסים שליטה בענייני חוץ. בשנות ה-90 של המאה ה-18 קמה בשטח פרס שושלת הקאג'ארים בראשות אגא מוחמד ח'אן, שאותו זכורה ניסיון לכבוש שוב את הקווקז.

הפלישה הפרסית ותוצאותיה

כשארקלה סירב לוותר רשמית על ההסכם עם רוסיה, אגא מוחמד ח'אן פלש לכארתלי-קאחתי, כבש ובזז את טביליסי לזמן קצר. אחר כך נרצח הכובש, וארקלה נפטר זמן קצר לאחר מכן. בשנת 1801 סופחה הממלכה רשמית לאימפריה הרוסית על ידי אלכסנדר הראשון. לאחר מלחמת רוסיה, פרס (1804, 1813) ויתרה פרס רשמית על טענות לשליטה באזור.


לאחר מותו של נאדר שאה ב-1747 ניצלו ארקלה ותאימורז את כאוס הפרס כדי לחזק את מעמדם. ארקלה כרת בריתות עם חאנות באזור וביקש תמיכה רוסית. ב-1762, כשירש את תאימורז בממלכת כארתלי ובמקביל היה מלך קאחתי, איחד למעשה את מזרח גאורגיה פוליטית אחרי מאות שנים.


המדיניות הכפולה של ארקלה נראתה גם במטבעות. מטבעות כסף שנמחו בטביליסי נשאו לפעמים שמות של שליטים פרסיים כמו איסמעיל השלישי או כתובות בסגנון זנדי, מה שעזר להם להישאר כשירים למסחר בפרס. מטבעות נחושת מקומיות הראו סמליות נוצרית וגאורגית, ולעתים אף סמלים רוסים (כמו העיט הדו-ראשי). כך נוצר שילוב בין אוריינטציה פרסית למגמה פרו-רוסית.


ארקלה שילב במסורת המלוכה הפרסית הדר ולבוש פרסי, אך קידם מהלך אירופיזציה, ניסיון לאמץ רעיונות וטכנולוגיות מערביות. הוא שאף למדינות אירופה תמיכה ולמשוך מומחים מערביים כדי לשפר את הצבא והתעשייה. בשלטון הפנימי פעל לבסס שלטון מרכזי חזק, צמצם את כוח האצולה ובנה אליטה מקצועית של נציגיו. מבחינה מבנית, ניסה להפעיל הפרדה בין רשות מבצעת, מחוקקת ושופטת ופיקח על המחלקות השלטוניות.


ארקלה השני ואחריו גאורגי השנים עשר (1798, 1800) הם הדמויות המרכזיות בתקופה שסימנה את המעבר משליטה פרסית לאוטונומיה תחת חסות רוסית, ולבסוף לסיפוח רוסי בתחילת המאה ה-19.

ארקלה השני היה המלך שאיחד בין שתי ממלכות גאורגיות ב-1762. זה קרה אחרי שנים של שליטה פרסית (איראן).

בשנת 1783 ארקלה חתם על הסכם עם רוסיה. ההסכם נתן לרוסיה להגן על הממלכה. זה קרא "חסות". חסות זה כשמדינה חזקה שומרת על מדינה קטנה.

בזמן קצר נכנס שליט פרסי בשם אגא מוחמד ח'אן ולקח שליטה בטביליסי. הוא נרצח מאוחר יותר, וארקלה מת זמן קצר אח''כ.

בשנת 1801 רוסיה הצטרפה רשמית לשטח והפכה אותו לחלק מהאימפריה שלה. אחרי מלחמה בין רוסיה לפרס (1804, 1813), פרס הפסיקה לטעון על השליטה.


בטביליסי נמחו מטבעות עם שמות פרסיים. מטבעות נחושת קטנים הראו סמלים נוצריים וגאורגיים. לפעמים הייתה על מטבע גם סמל רוסי.


ארקלה אהב חלק מהדברים הפרסיים, כמו לבוש וחגיגות. יחד עם זאת רצה להביא רעיונות מערביים. הוא רצה שכל הממלכה תתוקן ותהיה מוסדרת יותר. המטרה הייתה שהמדינה תהיה חזקה ושקטה.