ממנטו מורי

מֶמֶנְטוֹ מוֹרִי (בלטינית: Memento mori) פירושו "זכור שתמות". המושג נולד בעת העתיקה אצל הסטואים, והוא הפך לכינוי לסוגה אמנותית שמזכירה לאדם שסופו מות.

בפילוסופיה הקלאסית הרעיון שימש כתרגיל לחשיבה על חוסר-הנחלה של החיים. סוקרטס חשב שהפילוסופיה צריכה להכין למוות. סנקה, הסטואי, שיבח את הזכירה התדירה של תמותה כאמצעי לתקן את הדעות והתנהגות האדם. ברומא נהגו בעצרות הניצחון להציב עבד לצד המצביא ולהזכיר לו שהוא בן תמותה. על רקע זה צמח גם הביטוי המנוגד "carpe diem" (חיה את היום), שמזמין לנצל את הרגע מבלי לשכוח שהחיים קצרים.

הרעיון השתלב עמוקות בנצרות, שבה המוות נתפס כאמצעי לשיפוט האל ולגאולת הנשמה. באמנות של המאה ה-15 והרנסאנס הופיעו קברים מסוג "טרנסי", תיאורים של גופות רקובות שמזכירים את חליפות החומר. דוגמה ידועה נוספת היא ה"דאנס מקאברה" (ריקוד המוות), שמראה את מות רוקד בין עניים ועשירים.

בציורי טבע דומם מסוג "ואניטאס" (ווניטאס, מלטינית: "הבל"), כל פריט מסמל את חיי הארצי הקצרצרים, גולגולת, פרח נובל, שעון חול. שעונים ושעוני קיר נועדו להדגיש את הזמן החולף; לעיתים הופיע עליהם המוטו "tempus fugit" (הזמן בורח).

עם הופעת הצילום נהגו לצלם את המתים כהזכרה אחרונה. גם בספרות האנגלית ובכתבים תיאולוגיים נדון המוות כמקור להרהור ולמוסר; בין הדוגמאות הבולטות: Hydriotaphia של סר תומאס בראון, Holy Living and Holy Dying של ג'רמי טיילור, וכן שירים כמו Elegy Written in a Country Churchyard (תומאס גריי) ו-Night Thoughts (אדוארד יאנג).

במוזיקה, הממנטו מורי מופיע ברקוויאם ובמזמורים שנכתבו אחרי המגפות, כדי להתמודד עם האבידות ולעודד חזרה לאמונה ולחיים מוסריים. דוגמה מקודשת מהתקופה התיכונה היא שירים ומזמורים המזהירים שהמוות קרוב ומזמינים שיפור המידות.

במקסיקו הרעיון חי וחזק בחג יום המתים. שם משתמשים בגולגולות סוכר ובתיאורים של שלדים לחגוג ולזכור את המתים. האמן חוסה גואדלופה פוסאדא תיאר לעתים מצבים חברתיים כשדות שלדים מהלכים.

ביהדות רעיון דומה מופיע בקהלת, שמדגיש את הבלות החיים ("הבל הבלים"). גם במשנה (פרקי אבות) יש הוראה לחשוב על המוות: לדעת מאין באת, לאן אתה הולך ולפני מי תעמוד. פסוקים ומשלים אחרים בתנ"ך ובספרות החכמה מזכירים את חולשות האדם ואת הצורך בהכנה אחריתית. פיוטי הימים הנוראים נועדו לשבור את הלב ולכוון לתשובה ולהתכוננות ליום הדין.

הרעיון ממשיך להופיע גם בעידן המודרני, באמנות, בשעונים המצוירים במוטו על חלוף הזמן, בצילומי זיכרון ובחגיגות כמו יום המתים. ממנטו מורי נשאר כלי להרהור אישי ולדיון מוסרי על איך לחיות מול הוודאות של המוות.

מֶמֶנְטוֹ מוֹרִי זה ביטוי בלטינית. פירושו פשוט: "זכור שתמות". זה נועד להזכיר שאנו בני-תמותה, כלומר חיינו קצרים.

הפילוסופים הישנים דיברו על זה כדי לעזור לאנשים לחשוב נכון. ברומא עבד עומד ליד מצביא כדי לומר לו שהוא רק אדם.

באמנות רואים הממנטו מורי בציורים ובקברים. יש קברים שמראים את הגוף נרקב (קוראים להם "טרנסי"). יש ציורי "ואניטאס" שמראים גולגולת, פרח נובל ושעון חול. זה מסמל שהדברים הארציים עוברים.

המצאות הצילום הביאה להרבה תמונות של אנשים שנפטרו. גם שירים וספרים עסקו בזה, ולפעמים עשו מוזיקה ללוויה שנקראת רקוויאם.

במקסיקו, בחג יום המתים, עושים גולגולות ממתק וחוגגים זיכרון. הצייר חוסה גואדלופה פוסאדא תמך ברעיון הזה בעבודותיו.

ביהדות יש רעיונות דומים. בקהלת כתוב שהכל הבל. במשנה (פרקי אבות) כתוב לזכור מאין באת ולאן אתה הולך. פיוטים של הימים הנוראים מזכירים את חולשות האדם ומזמינים לחשבון נפש.

גם היום נראים סמלים של ממנטו מורי בשעונים, בציורים ובחגי זיכרון. הם עוזרים לזכור לחיות טוב ובמחשבה על אחרים.