ממשלת אחדות לאומית (ישראל)

ממשלת אחדות לאומית היא ממשלה שבה נציגים ממפלגות יריבות עובדים יחד. בדרך כלל זה קורה כשיש מצב חירום, כמו מלחמה, משבר כלכלי או מגפה. עוד סיבה היא תיקו פוליטי בכנסת, כשאין גוש שמסוגל להרכיב רוב.

דוגמה בולטת היא ממשלת הרוטציה של שמעון פרס ויצחק שמיר. הממשלה הצליחה לעצור אינפלציה גבוהה ולהביא לנסיגת צה"ל לאזור הביטחון בדרום לבנון. עם זאת התעוררו חילוקי דעות קשים: פרס ניסה לקדם הסכם עם ממלכת ירדן (הסכם לונדון) ויצחק שמיר סירב לקבלו.

אירועים משמעותיים נוספים כללו את עסקת ג'יבריל, שבה שוחררו כ־1,150 אסירים תמורת שלושה חיילים, וכן פרשת קו 300 שבה נחשף זיוף עדויות והסתרת הריגת מחבלים על ידי בכירי השב"כ (שירות ביטחון כללי). לקראת סיום כהונת הממשלה פרצה האינתיפאדה הראשונה (התקוממות בשטחים), ויצחק רבין הוביל את תגובת המדינה.

הממשלה אכן הראתה יציבות יחסית, אבל סבלה ממשברים פוליטיים פנימיים. חילוקי דעות הובילו להחלפות שרים ולמשברים שהוסדרו במשא ומתן. בשנים המאוחרות יותר היו צמתי פרישה והצטרפות של מפלגות, כולל פרישות של מפלגת העבודה ושינוי הרכב הקואליציה סביב שנות ה־2000.

ממשלת אחדות לאומית היא ממשלה שבה מפלגות יריבות עובדות יחד. זה נעשה כשיש מצב חירום או כשאין רוב בכנסת.

ממשלת הרוטציה של שמעון פרס ויצחק שמיר עשתה מצבים טובים, למשל הורדת האינפלציה והנסיגה ל"אזור הביטחון" בדרום לבנון. אבל היו גם בעיות.

היו חילוקי דעות גדולים. פרס רצה להסכם עם ירדן, ושמיר לא הסכים. אירועים חשובים היו עסקת ג'יבריל, שבה שוחררו כ־1,150 אסירים בשביל שלושה חיילים, ופרשת קו 300, שבה התגלה שהשב"כ (שירות ביטחון כללי) זייף עדויות והסווה מקרים. לקראת סוף אותה ממשלה פרצה האינתיפאדה (התקוממות בשטחים) והרבה חילוקי דעות סודרו במשא ומתן.

בהמשך, מפלגות פרשו או חזרו לממשלה בשנות ה־2000, ושינויים אלה הובילו לבחירות מוקדמות.