הוצאה להורג ללא משפט

הוצאה להורג ללא משפט היא הוצאת אדם להורג על ידי רשות שלטונית, ללא הליך משפטי מוסדר. (הליך משפטי: הליך שבו שופט ובית משפט בוחנים ראיות ומגזרים עונש.)

בעולם המודרני הדרך החוקית להוצאה להורג היא רק לאחר משפט. לכן לעתים קרובות רואים בהוצאה להורג ללא משפט כרצח. במלחמה, הוצאה להורג של שבויים או אזרחים נחשבת לפשע מלחמה. לעומת זאת, הריגת לוחמים במהלך קרב אינה נחשבת לפשע. בעבר היו שליטים שקיבלו סמכות להרוג מי שנחשב לסכנה מיידית.

בקיסרות הרומית קיקרו חשף מזימה של לוקיוס קטילינה להחליש את הרפובליקה. קיקרו קרא להוציא את הקושרים להורג ללא משפט. הסנאט, שאינו גוף שיפוטי, דן בנושא. יוליוס קיסר התנגד להוצאות ללא משפט והציע מעצר עד יעבור הסכנה, אך לבסוף מרקוס קאטו שכנע להוציאם להורג. קיקרו הורה על תלייתם. מאוחר יותר, הקיסר הקשוח קליגולה נודע בכמה הוצאות להורג ללא משפט שביצע.

הנאצים השתמשו בהוצאות להורג ללא משפט כחלק מהשמדת היהודים ומענישה קבוצתית. דוגמאות בולטות הן השמדת תושבי לידיצה ב-10 ביוני 1942 וטבח אורדור-סור-גלאן ב-10 ביוני 1944. פעולות אלה נחשבות לפשע מלחמה ולפשע נגד האנושות.

פקודת הקומיסר הייתה הוראה לגרמנים להוציא להורג חברי המפלגה הקומוניסטית (קומיסרים). פקודה זו בוצעה על ידי הוורמאכט והביאה למאות אלפי קורבנות. גם הורו להוציא להורג לוחמי קומנדו בריטים שפעולתם נתפסה כאיומים.

במאה ה-20 דיקטטורות רבות השתמשו בהוצאות להורג ללא משפט לחיסול מתנגדים. הדבר קרה גם במשטרים לא דיקטטוריים מדי פעם. דוגמאות כוללות מדינות ברשות הפלסטינית, חלקים במרכז ובדרום אמריקה, במדינות אפריקה, בברית המועצות ובדרום אפריקה של האפרטהייד. בתקופת החונטה בארגנטינה (1976, 1983) נעצרו אזרחים והועברו למרכזי מעצר סודיים, רבים נעלמו או נרצחו; ארגוני זכאים מעריכים כ-30,000 קורבנות.

בסרברניצה ביולי 1995 נרצחו בין כ-7,800 ל-8,000 גברים בוסנים על ידי כוחות סרבים. העיר הוכרזה אז "אזור בטוח" על ידי האו"ם, אך חיילי האו"ם לא התערבו. הטבח נחשב לאחד ממעשי הרצח ההמוניים הגדולים באירופה מאז מלחמת העולם השנייה.

טרור שונה ממלחמה בכך שהוא מופעל לעתים על ידי גורמים לא סדירים בתוך האוכלוסייה. לחימה בטרור יכולה לכלול מעצרים והעמדות לדין, אך גם הריגה של חשודים בלי משפט. מתנגדי שיטה זו טוענים שזוהי הוצאה להורג ללא משפט. תומכיה טוענים שזו דרך לגיטימית להגן על אזרחים.

ארגונים יהודיים בתקופת המנדט, כמו ההגנה, האצ"ל והלח"י, הוציאו להורג אנשי אויב ומודעים; המספרים המצוינים הם: ההגנה 16, האצ"ל 16 והלח"י 42. בדצמבר 1948 איסר בארי רצח את עלי קאסם; בארי הואשם והורשע בהריגה וחריגה מסמכות. בפרשת קו 300 ב-1984 הורה ראש השב"כ על הריגת שני מחבלים שנתפסו. הפרשה עוררה סערה בה נאלץ ראש השב"כ להתפטר, ונשיא המדינה העניק חנינה למעורבים לפני הגשת כתב אישום. מאז שנת 2000 קיימו מדינות, ובמיוחד ישראל, פעולות של סיכול ממוקד (סיכול ממוקד: תקיפה של אדם שמזוהה כטרוריסט), שעוררו ביקורת מדינית וזכויות אדם בטענה שהן הוצאות להורג ללא משפט.

הוצאה להורג ללא משפט היא כשהממשלה הורגת מישהו בלי משפט. (משפט: מקום שבו שופט שומע ראיות וקובע עונש.)

כיום בדרך כלל מוות מותר רק אחרי משפט. כשהורגים שבויים או אזרחים בזמן מלחמה, זה נחשב לפשע מלחמה.

בקיסרות הרומית קיקרו גילה מזימה והציע להוציא להורג את הקושרים בלי משפט. בסוף הסנאט החליט שהם יומתו. מאוחר יותר הקיסר קליגולה הורה על הוצאות רבות ללא משפט.

הנאצים הרגו אנשים בלי משפט כחלק מהשמדת היהודים. דוגמאות קשות הן לידיצה (1942) ואורדור-סור-גלאן (1944). אלה נחשבים לפשעים גדולים.

בסרברניצה ב-1995 נרצחו בערך 8,000 גברים בוסנים. זו הייתה אחת ההרגות ההמוניות הגדולות באירופה מאז מלחמת העולם השנייה.

במאה ה-20 דיקטטורים הוציאו אנשים להורג בלי משפט. בדוגמאות יש את ברית המועצות, דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, ואז כמה מדינות אמריקה הלטינית. בארגנטינה בשלטון הצבא נעצרו אנשים והובאו למרכזי מעצר סודיים; ארגונים העריכו שיש עשרות אלפי קורבנות.

כשמנסים להילחם בטרור, לפעמים הורגים חשודים בלי משפט. יש מי שטוען שזה הוצאה להורג ללא משפט. יש גם מי שחושב שזה מגן על אנשים.

בזמן המנדט כמה ארגונים יהודיים הוציאו אנשים להורג. גם היו מקרים בולטים כמו רצח עלי קאסם ב-1948, ופרשת קו 300 ב-1984. מאז 2000 יש מעקבים וחילופי דעות על סיכול ממוקד (תקיפה של אדם שמזהים כטרוריסט).