ממשלת ישראל העשרים ושבע

ממשלת ישראל העשרים ושבע בראשות בנימין נתניהו הושבעה ב-18 ביוני 1996.
היא נקראת גם "ממשלת נתניהו הראשונה" וסיימה את כהונתה ב-6 ביולי 1999.

נתניהו ביקש שלא לכלול את אריאל שרון בממשלתו, אך דוד לוי דרש להעניק לו תיק ביצועי.
בשל כך מונה שרון לשר התשתיות הלאומיות, תפקיד מאוחד עם סמכויות ממשרדים שונים.

בתחום הבטחון הממשל צוין בצמצום הטרור, אך היו גם אירועים בולטים ורגישים.
ניסיון ההתנקשות בחאלד משעל בירדן נכשל, וההשלכות כללו שחרורו בכפוף ללחצים לשימור הסכם השלום עם ירדן.
ב-4 בפברואר 1997 אירע אסון המסוקים, שבו נהרגו 73 חיילי צה"ל בדרכם לפעילות בלבנון.
אסון זה חיזק תמיכה ציבורית בנסיגה מרצועת הביטחון ועורר תנועות מחאה אזרחיות.
ב-5 בספטמבר 1997 אירע אף אסון השייטת, שהגביר גם הוא ביקורת על פעילות צה"ל בלבנון.

נתניהו קידם מדיניות שוק חופשי והפרטה של גופים ממשלתיים.
בין הישגי הממשלה: הורדת האינפלציה מ־15, 17% לכ־3, 4%, והפחתת הגרעון הממשלתי.
התרחבה תחרות בשוק התקשורת, הוכנס מפעיל סלולרי שלישי והחל שירות טלוויזיה בלוויין.
ננקטה ליברליזציה במטבע החוץ, כולל ביטול רצועת האלכסון, צעד שעורר התפטרותו של דן מרידור כשר האוצר.
התקבלו צעדים כמו הפרטת בזק וביטול הפנסיה התקציבית לעובדים חדשים.
למרות ההישגים, האבטלה גדלה והממשלה הוציאה יותר תקציבים להתנחלויות, דת ורווחה.
במהלך כהונתו כיהנו שלושה שרי אוצר ברצף, כל אחד כשנה.

הוקמה המועצה לביטחון לאומי (המל"ל), בראשות דוד עברי.
דני יתום מונה לראש המוסד בקיץ 1996 והתפטר בפברואר 1998 לאחר דו"ח שהטיל עליו אחריות על כישלון ניסיון ההתנקשות בחאלד משעל.
בתקופת כהונתו של יתום אירעו כישלונות פומביים נוספים של המוסד.

באביב 1998 היחסים הפנימיים התערערו. מפלגות כמו גשר פרשו מהקואליציה.
חברי ליכוד בולטים פרשו והקימו מפלגות חדשות, בין היתר מפלגת המרכז ותנועות נוספות.
נתניהו נכשל בעברת תקציב 1999, מכיוון ששורה של סיעות סירבו לתמוך בו.
כשהיה ברור שאין רוב בכנסת החליט נתניהו על פיזור הכנסת.

הממשלה מנתה 18 שרים בפועל. במהלך הכהונה כיהנו בסה"כ 25 אנשים כשרים, עקב חילופי שרים.
כללו שילוב של שרים שכהנו בעבר ושרים חדשים בראשית דרכם.

ב-18 ביוני 1996 הוקמה ממשלה בראשות בנימין נתניהו.
הממשלה הסתיימה ב-6 ביולי 1999.

ראש הממשלה רצח שלא לכלול את אריאל שרון, אך לבסוף מונה שרון לתפקיד שר התשתיות.
זה היה פתרון מיוחד כדי להשאיר את הקואליציה פעילה.

הממשלה ניסתה לצמצם פיגועים.
ניסיון לפגוע במנהיג חמאס בחו"ל נכשל. בעקבות הלחצים שוחרר איש דת פלסטיני בשם אחמד יאסין.
ב-1997 קרה אסון מסוקים, שבו נהרגו 73 חיילים. זה השפיע על דעת הקהל.
היה גם אסון שקשור לשייטת הצבאית.

הממשלה האמינה בשוק חופשי. פירוש זה: הממשלה מכרה חלק מהחברות שלה.
אינפלציה (עליית מחירים) ירדה מ־15, 17% לכ־3, 4%.
נוספו חברות תקשורת חדשות ושירותי טלוויזיה ולסלולר.
היו גם שינויים בפנסיות לעובדי הציבור.

נוסדה מועצה לביטחון לאומי.
ראש המוסד מונה ב-1996 והתפטר ב-1998 אחרי שהוטלה עליו אחריות על כישלון מבצע.

בשנת 1998 חלק ממפלגות הקואליציה פרשו.
ניסיונות להעביר תקציב ב-1999 כשלו.
בסופו של דבר התברר שאין רוב, והכנסת פורזה.