ראש ממשלה: אחמד חילמי עבד אל-באקי
ממשלת כל פלסטין (בערבית: حكومة عموم فلسطين) הוקמה בספטמבר 1948 בעזה על ידי קבוצת ערביי ארץ ישראל שרצו ממשלה פלסטינית עצמאית. הם התנגדו לסיפוח רצועות על ידי ירדן ולתוכניתו של המלך עבדאללה, וחששו מאבדן הזכות למייצגות לאומית פלסטינית.
שיחות במוסדות הליגה הערבית ובוועד הערבי העליון בשנים 1947, 1948 עסקו בהצעות להקים מינהל פלסטיני. אמין אל-חוסייני קידם רעיון לממשל זמני שינהל את המאבק ויקיים ריבונות פלסטינית. רעיון זה זכה לתמיכה מצרית ולעיתים מסוימות מסוריה, אך נדחה פעמים רבות בגלל התנגדות עבר הירדן ועיראק.
בחורף, אביב 1948 הוועדה המדינית של הליגה דחתה בהדרגה את דרישות הוועד הערבי העליון. יחד עם זאת הוחלט על הקמת מינהל אזרחי זמני שבשלב ראשון הוגבל בסמכויותיו, והוצב תחת פיקוח הליגה הערבית. אחמד חילמי הוצב בראש מועצת המינהל האזרחי.
המצרים שניהלו כוחות בעזה רצו מערכת שתשמור על הישגיהם מהמלחמה. הם תמכו ברעיון ממשלה פלסטינית מטעמה, כדי למנוע מסיפוח על ידי עבר הירדן.
ב-22 בספטמבר 1948 הוועד הערבי העליון הכריז על הקמת "ממשלת כל פלסטין" בעזה. כינוס מכין והאספה הלאומית התקיימו בסוף ספטמבר. אמין אל-חוסייני חזר בעורמה לעזה ונבחר לנשיא המועצה הלאומית.
ב-30 בספטמבר, 1 באוקטובר נפתחה המועצה הלאומית הפלסטינית בעזה. היא אישרה את הקמת הממשלה, קיבלה חוקה זמנית וחיזקה את טענת הריבונות על שטחים שנחשבו פלסטין עד 15 במאי 1948. הונפקו גם בולים ודרכונים פלסטיניים.
חלק ממדינות ערב הכירו בממשלה: מצרים ועיראק היו מהראשונות, ואחריהן סוריה, לבנון, ערב הסעודית ותימן. מדינות אחרות, ובפרט עבר הירדן, לא הכירו בה. בריטניה וארצות הברית התנגדו להכרה רשמית.
הממשלה עסקה בעיקר בגיוס וארגון כוחות מזוינים תחת מרותה. עם זאת השלטון הצבאי המצרי בעזה שלט בפועל באדמות ובמינהל המקומי, ולכן לממשלה היו סמכויות מוגבלות.
מלך ירדן עבדאללה ערך כנסים נגדיים, בהם הוצהר כי הקמת ממשלה כזאת מנוגדת לאינטרסים של ערביי פלסטין. ביריחו ובמקומות אחרים הועלה הרצון לספח את הגדה המערבית לירדן ולהעניק לו סמכות לנהל את ענייני הפלסטינים.
במהלך מבצעי 1948, 1949 ומתקפות ישראל, עברו ממשלת כל פלסטין וחברים בוועד הערבי העליון לקהיר. שם הממשלה התרוקנה מהכוח: חלק מחבריה עסקו בעסקים או בפעילות פוליטית תחת חסות מצרית. אחמד חלמי נשאר הדמות המרכזית הפעילה.
למרות הכרה רשמית חלקית, מצרים לא הסכימה להעביר לשלטון הפלסטיני ריבונות מעשית על רצועת עזה. זה הפך את הממשלה לממשלת גולה בעלת סמכויות מצומצמות ולעיתים קרובות "בובתית".
בשנים ה־50 הממשלה הלכה ואיבדה את יכולתה לפעול. בהמשך נאסר עליה לחזור לעזה, ולבסוף ב-1959 נאסרה קיומה לפי החלטת הנהגת מצרים שהשאירה את הניהול תחת פיקוחה. לאחר מכן הדרכונים שהונפקו איבדו תקפותם.
ב־1963, אחרי מות אחמד עבד אל-באקי, הציעו המצרים לאחמד שוקיירי להוביל את הנציגות הפלסטינית. על שוקיירי הוטל להקים את הארגונים שהפכו אחר כך לארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) ב־1964. בהדרגה אש"ף לקח את מקומה של ממשלת כל פלסטין כנציג המרכזי של ערביי פלסטין.
ראש ממשלה: אחמד חילמי עבד אל-באקי
ממשלת כל פלסטין הוקמה בספטמבר 1948 בעזה. היא קמה כדי לנסות להקים מדינה פלסטינית עצמאית. אמין אל-חוסייני היה נשיא המועצה.
מנהיגים ערביים דנו איך לייצג את הערבים בפלסטין. חלק תמכו בממשלה פלסטינית. אחרים, כמו מלך ירדן, התנגדו.
בחודש ספטמבר התקבצו נציגים בעזה. ב־1 באוקטובר הכריזו על הקמת הממשלה. הם אימצו דגל ופירסמו דרכונים.
כמה מדינות ערב הכירו בה. מדינות אחרות לא הסכימו. בריטניה וארצות הברית לא הכירו.
מלך ירדן אמר שהממשלה לא מייצגת את כל הערבים. הוא קידם פתרונות אחרים.
לאחר הלחימה עברו ראשי הממשלה לקהיר. שם הממשלה לא יכלה לשלוט בעזה.
הממשלה פעלה רק כמה שנים. ב־1959 הבכירו המצריים את סיום פעילותה. אחר כך הקימו ארגונים אחרים, כמו הארגון לשחרור פלסטין, שייצג את הפלסטינים.
תגובות גולשים