היסטוריה מתועדת: החומר ההיסטורי של מצרים העתיקה מתחיל במאה הרביעית לפני הספירה הספירה־לפנה"ס (אלף ה-4) ונמשכת עד מותה של קלאופטרה בשנת 30 לפנה"ס, אז הפכה מצרים לפרובינקיה רומית. יש קושי לדעת על תקופות מוקדמות יותר, משום שלא נמצאו כתבים על או בתוך הפירמידות הגדולות.
הנילוס, נהר הנילוס, היה מקור החיים. שינויי אקלים ביבשת הובילו להתייבשות והיווצרות מדבר סהרה. כתוצאה מכך התיישבו יותר אנשים סביב הנילוס והחלו לעסוק בחקלאות ובביות בעלי חיים. בחלקים דרומיים של האזור היו עדויות מוקדמות יותר להתיישבות ולביות בקר.
מאמצע האלף ה-6 לפנה"ס החלה חקלאות מאורגנת בעמק הנילוס. ביישובים אלה פותחו מבנים, אחסון תבואה וכלים פשוטים. הופיעו תרבויות מקומיות חשובות, כגון התרבות הטסיאנית, הבדרית ותרבות עמרה (נקאדה I). בתקופות אלה החלו גם ליצור כלי חרס מעוצבים ולפתח סחר עם אזורים סמוכים.
(נקאדה II) - שלב חשוב שבו צמחו עיירות עירוניות של אלפי תושבים. הנחושת החלה לשמש כלים ונשק. עלייה בתוצרת החקלאית איפשרה ריכוז אוכלוסייה ועיבוד מיומנויות יותר. לקראת סוף השלב נוצרו מחלוקות פוליטיות שהתקרבו לאיחוד עתידי.
האיחוד הממלכתי התרחש סביב 3150 לפנה"ס. מפרעונים מוקדמים כגון נרמר (או מנס במסורת מבוססת) נוצרה מדינה מאוחדת. הקשר בין הדת, הממשל והאמנות היה הדוק. בתקופה זו נבנו מבני קבורה של האליטה שהובילו לתכנון המסטבות ולבסוף לפירמידות מדרגתיות.
(השושלת ה-3 עד ה-6, כ-2686, 2181 לפנה"ס) מוכרת כ"עידן הפירמידות". ג'וסר מבנה את הפירמידה של מדרגות בסקארה. בשושלת הרביעית נבנו פירמידות גיזה הגדולות, בראשות ח'ופו. עבודות אלה דרשו ממשל ריכוזי חזק וארגון של עובדים, רובם חקלאים שעבדו בעונות השיטפונות של הנילוס. בסוף התקופה נחלש כוח הפרעה; עליית נומארכים (מושלים מקומיים) ותקופת בצורות קיצונית הובילו לקריסת המדינה.
תקופה בת כ-200 שנה של פירוד ושלטון מקומי. שושלות שונות החזיקו זרועות של המדינה עד שאיחוד מחודש הושג על ידי מנטוחותפ השני, שהקדים לתחילת הממלכה התיכונה.
(כ-2030, 1650 לפנה"ס) התאפיינה בייצוב מחדש ובשגשוג תחת שושלות אחת־עשרה ועד השתים־עשרה. הממלכה התיכונה התפתחה בכלכלה, רפואה, ספרות וסחר יממי. נבנתה גם תעלה שקישרה בין הים האדום לים התיכון. פרעות צבאיות וכיבושים הדרומיים בנוביה והרחבות ללבנט תרמו לעושר.
במחצית השניה של האלף השני לפנה"ס הגיעו למצרים השולטים הזרות הידועות כחיקסוס, שליטים ממוצא ממזרח הים התיכון. הם שלטו בדלתא והקימו שושלת חמש־עשרה. בסופו של דבר נשדדו ונגרשו החיקסוס על ידי פרעונים תבאים, מה שהוביל להתהוות הממלכה החדשה.
(השושלת ה-18 ואילך) תקופה של עוצמה צבאית ושיא תרבותי. פרעונים מפורסמים כוללים את חטשפסות, פרעה אישה שהרחיבה סחר, ותחותמס השלישי, שהרחיב את ההשפעה הצבאית. אמנחותפ הרביעי (אחנתון) ערך רפורמה דתית שהשפיעה עמוקות על החברה; תקופת עמארנה קשורה לשינויים אלו. רעמסס השני (השושלת ה-19) חיזק את השליטה והקים מבנים מפוארים, כולל אבו סימבל.
רעמסס השלישי נלחם באויבי חוץ כגון גויי הים ושבטי לוב, אך מאבקים פנימיים, משברים כלכליים ושביתות סימנו התחלה של דעיכה. לאחריו החלה תקופה של חלוקות פנימיות ושלטונות מקומיים.
המדינה התפלגה בין פרעה ונשלטים דתיים בכוח. לובים, נובים ושושלות מקומיות שלטו במקביל.
(מ־671 לפנה"ס והלאה) שלטו בשושלות מקומיות, והמדינה חוותה פלישות אשוריות. בתקופה זו מצרים גם נלחמה בבל ובפרס.
הפרסים כבשו את מצרים ב־525 לפנה"ס. התקופה האחמנית כללה שתי תקופות של כיבוש, עד כיבוש אלכסנדר הגדול ב־332 לפנה"ס.
אלכסנדר הגדול כבש את מצרים וקבע את אלכסנדריה. לאחר מותו הוקמה שושלת תלמית שהשליטים שלה שילבו מסורת יוונית ומצרית. המשפחה שלטה עד מותה של קלאופטרה השביעית ב־30 לפנה"ס.
מצרים נפתחה כפרובינקיה רומית ב־30 לפנה"ס ונותרה חלק מן האימפריה עד לכיבוש המוסלמי במאה ה-7 לספירה. רומא ראתה במצרים אסם תבואה אסטרטגי והציבה שם מושלים שאיישו את הממלכה.
מושגים להסבר: פרעה, השליט המצרי; נומארך, מושל מחוז מקומי; חיקסוס, שבטים זרים ששלטו בחלקי מצרים; נילוס, הנהר המרכזי שסביבו נבנתה התרבות.
ההיסטוריה המתועדת של מצרים העתיקה מתחילה לפני אלפי שנים ונגמרת כשהרומאים כבשו ב־30 לפני הספירה. הנילוס הוא הנהר הגדול שעזר לאנשים לגדל תבואה. התושבים בנו בתי בוץ, אכסנו תבואה ועיבדו אדמה.
לפני זמן רב היו תרבויות קטנות שבנו כלי חרס ופיתחו חקלאות. עם הזמן נוצרו ערים ועצמאות לשלטון מרכזי.
אדם בשם נרמר (או מנס לפי המסורת) איחד את הארץ. הפרעה, מלך מצרים, נקרא פרעה. בתקופה זו התחילו לבנות מסטבות ופירמידות.
זו תקופת "עידן הפירמידות". ג'וסר בנה פירמידה מדרגתית. הח'ופו בנה את הפירמידה בגיזה, שהיא ענקית.
אנשים שעבדו בבנייה היו בעיקר איכרים. הם עבדו בעונות שהשדות היו מוצפים.
היתה תקופה חזקה שבה פרעונים בנו מקדשים וסחרו רחוק. חטשפסות היתה פרעה בו נשותיה נדירות. אחנתון שינה דת מסוימת ובנה עיר חדשה. תות ענח' אמון היה פרעה צעיר שהקבר שלו נמצא שלם.
אלכסנדר הגדול כבש את מצרים. אחר כך באו השליטים היוונים של משפחת תלמי. קלאופטרה היתה המלכה האחרונה. הרומאים כבשו אחרי מותה.
עצות: פרעה הוא מלך. נילוס הוא נהר שמזין את האדמה. פירמידה היא קבר גדול לבעלות כבוד.
תגובות גולשים