מנזר שיו-מר'ווימה

שיו-מר'ווימה (בגאורגית: შიომღვიმე, שפירושו "מערת שיו") הוא קומפלקס מנזרי מימי הביניים בגאורגיה. הוא נמצא בתוך קניון צר מאבן גיר, על גדותיו המערביים של נהר הקורה. המרחק מטביליסי, בירת גאורגיה, הוא כ־30 ק"מ, והוא קרוב לעיר מצחתה.

לפי המסורת, הקהילה הראשונה נוסדה במאה ה־6 על ידי הנזיר שיו. שיו היה אחד משלושה-עשר אבות אשוריים שהגיעו לגאורגיה כמיסיונרים. הוא התבודד במערה עמוקה ליד מצחתה, והמערה נקראה על שמו.

המבנה הראשוני נקרא כנסיית יוחנן המטביל. זו כנסייה בצורת צלב, שמתוארכת לשנים 560, 580. סביב הכנסייה חצבו הנזירים מערות עם תקרות בצורת חרוט. במנזר עבדו ציירי קיר מיומנים, וציורי הקיר שלהם הועברו כיום למוזיאון לאומנות יפה בטביליסי.

החלק המרכזי של הקומפלקס הוא הכנסייה העליונה, "זמו אקלזיה", שנקראה על שם תאוטוקוס (תאוטוקוס = "אם האלוהים"). כנסייה זו נבנתה בסוף המאה ה־12 לפי פקודת דוד הבנאי. היא הייתה כנסייה כיפתית שהוחרבה על ידי פולשים ושוחזרה ב־1678 כבסיליקה. במאה ה־12 נבנה גם חדר אוכל שקשור ישירות למערת שיו, וגם קפלה מקושטת על הר קרוב.

בשנת 1937 גילתה משלחת אקוודוקט (תעלת מים) באורך כ־2 ק"מ. האקוודוקט הוביל למים לכפר סialectדה ונבנה בשנת 1202. לפי המסורת הוא נבנה על ידי בישוף אנטון צ'קונדידי.

סוף המאה ה־6: שיו-מר'ווימה הייתה קהילה גדולה של נזירים, עם כ־2,000 אנשים. המנזר הפך למרכז דתי ותרבותי חשוב ונשאר תחת פטרונותו של הקתוליקוס של גאורגיה. דוד הבנאי קידם את המקום והנחית תקנות למנזר ב־1123.

נפילת הממלכה המאוחדת ופלישות זרות הביאו להתדרדרות. במאות הבאות המנזר שוקם כמה פעמים. ב־1614/16 חיילים פרסים הרסו את הכנסייה. משפחת אמילאחברי שבנתה ושיקמה את האתר בתקופות שונות. בשנות ה־20 של המאה ה־18 כבש האימפריה העות'מאנית חלקים מגאורגיה והמנזר ניזוק שוב. שיקום נוסף נעשה ב־1733, אך בעקבות פלישות נוספות נגרמו אובדנים למנזר.

במאה ה־19 שוחזר המקום ופונה מחדש, אך מעולם לא חזר לחשיבותו ההיסטורית המלאה. תחת השלטון הבולשביקי נסגר המנזר. כיום הוא פתוח, ומקבל מבקרים וצאציינים רבים.

שיו-מר'ווימה פירושו "מערת שיו". זהו מנזר עתיק בגאורגיה. המנזר בתוך קניון בגובה ליד נהר הקורה. הוא קרוב לעיר מצחתה וכ־30 ק"מ מטביליסי.

המקום נוסד במאה ה־6 על ידי נזיר בשם שיו. שיו חי במערה עמוקה, ולכן קראו למנזר על שמו. הכנסייה הראשונית נבנתה בערך בין 560 ל־580. סביב הכנסייה חצבו הנזירים מערות.

ציורי הקיר הישנים הוצאו והובאו למוזיאון בטביליסי. בחלק העליון יש כנסייה שנבנתה בסוף המאה ה־12 על ידי דוד הבנאי.

בשנת 1202 בנו תעלת מים ארוכה שהביאה מים למנזר. התעלה הובילה לכפר סמוך.

לפני זמן רב היו במנזר עד כ־2,000 נזירים. המנזר שימש מקום חשוב לתפילות וללימוד. במשך השנים המקום נפגע במלחמות ונבנה שוב.

במאה ה־19 השיקום הגדול חידש את המנזר. תחת השלטון הקומוניסטי הוא נסגר לזמן מה. היום המנזר פתוח ומבקרים רבים באים לראות אותו.