רבי מנחם בן רבי יוסף חזן (חזון), שמוכר גם בכינוי «רבי מנחם שליח ציבור» (שליח הציבור, מי שמוביל את התפילה), היה רב בולט בעיר טרוייש (טרואה) במחצית השנייה של המאה ה־13. תקופתו נחשבת לכמאה שנים אחרי תקופת רש"י.
אביו, רבי יוסף בן רבי יהודה, היה מחבר ספר "ידידות". הוא ארגן את מנהגי התפילות בנוסח טרוייש, כלומר, את סדר התפילות והנוסח, לפי פסקי רש"י ותלמידיו, וגם הוסיף סדרים משלו. רבי מנחם תיעד רבים מהמנהגים האלה בספרו "סדר טרוייש". בספרו הוא מצטט הלכות לעתים בשם אביו ובשם חכמים נוספים.
רבי יהודה בן אלעזר מבעלי התוספות, תלמידו של רבי מנחם, ערך את כתבי רבי מנחם ואביו והוציאם כספר בשם "סדר טרוייש". הוא חלק את החומר לעשרה פרקים לפי סדר התפילות, וצירף לספר גם את "ספר המחכים" של רבי נתן בן יהודה. ספר זה מסכם דיני שליח הציבור (כללי התנהלות מי שמוביל את התפילה).
הספר מהווה מקור מרכזי לחקר ההלכות, המנהגים והתפילות של נוסח צרפת, כלומר הדרך שבה נהגו להתפלל בקהילות צפון צרפת בדורו. הוא גם מקור ראשון למושג "פורים-שושן" ליום ט"ו באדר, שנודע מאוחר יותר כ"שושן פורים". קיימים כתבי יד ומאות דפוסים של הספר; בין היתר מופיע כתב יד משנת 1470 בספרייה הלאומית, ונוספים כתבי יד ודפוסים בווותיקן, באוקספורד ובמקומות אחרים. הספר נדפס גם על ידי נתנאל בר פרץ חלפן בשנת רפ"ה.
רבי מנחם היה רב חשוב מטרואה במאה ה־13. קוראים לו גם "שליח ציבור". זאת מילה לגדול שמוביל את התפילה בקהילה.
אביו, רבי יוסף, כתב וסידר את מנהגי התפילה בעיר. רבי מנחם כתב את המנהגים האלה בספר שנקרא "סדר טרוייש".
תלמידו של רבי מנחם סידר והוציא את הכתבים שלו בספר. הספר מחולק לפרקים לפי סדר התפילות. בספר יש גם חוקים לעזרה למי שמוביל את התפילה.
הספר עוזר לנו לדעת איך יהודים בתור צרפת התפללו. הוא גם המקום שבו מופיעה לראשונה המילה "פורים-שושן" ליום ט"ו באדר. יש כתבי יד ודפוסים של הספר, והוא הודפס פעם אחת על ידי נתנאל בר פרץ בשנת רפ"ה.
תגובות גולשים