מנחם סבידור

מנחם סבידור (חודורובסקי) נולד ב-20 באוגוסט 1917 בבאחמוט, אז באימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). ב-1922 עברה המשפחה לביאליסטוק בפולין. אביו, פרופ' דב חודורובסקי, היגר לארצות הברית והיה מרצה. לאחר מותו של האב וטרגדיה משפחתית, נותר סבידור לבדו בפולין.
בימי עליית הנאצים ניסה לשכנע את משפחתו לעזוב. מאמציו לא הצילו אותם והם נספו בשואה. בעזרת הקונסול היפני בצ'יאונה סוגיהארה קיבל ויזה ליפן. משם, כראש קבוצת פליטים צעירים, עבר דרך סין והודו והגיע לארץ ב-1941.

עם הגעתו התגייס לצבא הבריטי ושירת עד 1946. שירותו כלל עבודה בהנדסה קרבית במדבר סהרה, שם התמחה בפירוק מוקשים. בהמשך שירת בצוות המטה של הגנרל וויר באוסטריה. אחרי השחרור למד בצרפת ובארצות הברית מקצועות מנהל ציבורי, כלכלה וכלכלת תחבורה.
עם קום המדינה התגייס לצה"ל. ייסד והנחה את בית-הספר הצבאי לארגון וניהול. שימש גם כראש ענף משטר ומשמעת. יצא משירות בדרגת סגן-אלוף (דרגה צבאית בכירה).

לאחר הצבא הצטרף לפוליטיקה כחבר בציונים הכלליים ובמפלגה הליברלית. ב-1953 שימש כסמנכ"ל משרד התחבורה. בשנים 1954, 1964 כיהן כמנכ"ל (מנהל כללי) רכבת ישראל. ביולי 1961 הגיש התפטרות, אך היא נדחתה. בשנת 1963 אירעה תאונת רכבת בבית יהושע. כחצי שנה לאחריה הוא התפטר, אחרי נזיפה שקיבל ממנכ"ל משרד התחבורה. סבידור טען שהביקורת הכוונה להנהלת החטיבה הטכנית ולא לו.
בשנים 1964, 1967 ניהל את חברת "ערד" (חברה בת של רסקו). מ-1968 עד 1977 היה מנכ"ל המועצה לייצוא מוצרי פרי הדר. בשנת 1965 קיבל את אות לגיון הכבוד הצרפתי.

ב-1969 התמודד לראשות עיריית תל אביב מול יהושע רבינוביץ'. מפלגתו זכתה ב-12 מנדטים אל מול 13 של רבינוביץ'. הסכם קואליציוני ראשוני לא התקיים בלחץ מפא"י, ורבינוביץ' נשאר ראש העיר.
מ-1969 עד 1974 כיהן במועצת העיר תל אביב-יפו ועמד בראש סיעת גח"ל. בשנות ה-70 היה גם סגן יו"ר המרכז של המפלגה הליברלית וראש צוות החשיבה המדינית שלה.
בין 1968 ל-1977 כיהן גם כיו"ר ומשם כנשיא תנועת מכבי.

ב-1977 נבחר לכנסת התשיעית ברשימת הליכוד כמייצג הליברלים. ב-1981 נבחר ליושב ראש הכנסת (האדם שמנהל את ישיבות הכנסת) בכנסת העשירית, ושירת עד הקיץ של 1984. בתחילת 1984, לאחר מותו של שמחה ארליך, התמודד על העמדת הוביל המפלגה הליברלית אך הפסיד ליצחק מודעי. החלטתו לבצע הצבעה גלויה בנוגע לפיזור הכנסת נחשבה לחריגה ובאחריותה נדחק החוצה מרשימת המפלגה בבחירות הבאות.

לאחר פרישתו מהכנסת כיהן כיו"ר הוועד הציבורי להבראת המשק (1985, 1986) וכיו"ר קרן לב"י (1987, 1988).

ב-1951 נישא לרעיה לבית קרוקס, בתו של ד"ר יצחק קרוקס. נפטר ב-2 בנובמבר 1988 בגיל 71. נטמן בחלקת גדולי האומה לצד אשתו. השאיר אחריו בת, ענת סבידור גולדנצווייג, ובן, דב.

על שמו קרויה תחנת רכבת בתל אביב - "תל אביב, סבידור מרכז". מספר רחובות בישראל נקראו על שמו, ביניהם בנתניה, חיפה, באר שבע ומזכרת בתיה.

מנחם סבידור נולד ב-1917 בבאחמוט. משפחתו עברה לפולין ב-1922. כשהנאצים הגיעו, רבים מבני משפחתו נספו. בעזרת קונסול יפני בשם צ'יאונה סוגיהארה קיבל ויזה ליפן. משם עבר דרך סין והודו והגיע לארץ ב-1941.

הוא התגייס לצבא הבריטי עד 1946. שם למד פירוק מוקשים. אחר כך למד ונשלח לצה"ל. בצה"ל הקים בית-ספר לארגון וניהול. שוחרר בדרגת סגן-אלוף (דרגה בכירה).

היה מנכ"ל (המנהל הראשי) של רכבת ישראל בין 1954 ל-1964. אחרי תאונה ברכבת ב-1963 הוא התפטר כשנה אחרי כן. קיבל פרס חשוב מצרפת - לגיון הכבוד.
ב-1969 ניסה להיות ראש עיריית תל אביב, אך לא נבחר. מ-1977 נבחר לכנסת. ב-1981 מונה ליושב ראש הכנסת, כלומר זה שמנהל את ישיבות הכנסת, ושירת עד 1984.

נישא ב-1951 לרעיה לבית קרוקס. נפטר ב-2 בנובמבר 1988 בגיל 71. על שמו נקראת תחנת הרכבת "תל אביב, סבידור מרכז". יש כמה רחובות בישראל הנקראים על שמו.