מניין השטרות הוא השם היהודי ל"מניין בית סלאוקוס", השיטה לספירת שנים שנפוצה באימפריה הסלווקית.
השנה הראשונה במניין תחילתה בלוח המקדוני הקדום בסתיו 312 לפנה"ס, והיא מקבילה לשנה היהודית המסומנת ג'ת"ן. זהו אחד המניינים הראשונים שהמנו שנים ברצף בלי קשר לאירועים זמניים. אחרי נפילת האימפריה המשיך השימוש בו במזרח התיכון, והוא אף הגיע למזרח אסיה דרך מיסיונרים של הכנסייה האשורית.
במסורת היהודית כונה המניין גם "למלכות יוון" או "למלכות יוונים". בתקופת הגאונים הפך השם "לשטרות" לנפוץ, כי המניין זוהה בעיקר בתאריכי שטרות ומסמכים. הערבים בימי הביניים קראו לו "מניין לבעל הקרניים" וקישרו זאת לציורים ומטבעות של אלכסנדר מוקדון עם קרניים.
מקורו של המניין מיוחס לרוב לשיבת סלאוקוס הראשון לבבל לאחר ניצחון מקומי, ולעתים מקשרים אותו לשנת 312/311 לפנה"ס. יש דעתות שונות בכתבים היהודיים והערביים: חלק רואים בו מועד הקמת הממלכה הסלאוקית, אחרים קושרים אותו למלכותו או למותו של אלכסנדר הגדול.
הלוח המקדוני מתחיל בסתיו (בחודש דיוס), ולכן אצל מקדונים השנה הראשונה נחשבת לסתיו 312 לפנה"ס. בלוח הבבלי, שנה מתחילה באביב (בחודש ניסן), ולכן אצל בבבל השנה הראשונה מקושרת לאביב 311 לפנה"ס. הפער של חצי שנה גרם לטעויות בתרגום תאריכים בין שיטות שונות.
המניין שימש בכתובות, בגיטין, בקולופונים ובמסמכים עד העת החדשה אצל קהילות רבות במזרח התיכון. במסמכי גניזת קהיר ובתשובות הגאונים הוא נפוץ. הרמב"ם מציין את המניין במספר מקומות. נמצאו תאריכים במצבות ובכתובות כמו כתובת בדורה אירופוס ומהקברים בארמניה.
בהדרגה ירד השימוש במניין עם אימוץ המניין המוסלמי. במקומות מסוימים, כגון מצרים, תימן ופרס, שמרו עליו עד המאות ה־16, 19 ולעתים אפילו עד המאה ה־20.
מניין השטרות הוא דרך לספור שנים. "מניין" אומר ספירה ו"שטרות" הם מסמכים רשמיים.
הספירה מתחילה משלטון בית סלאוקוס. אצלם שנה אחת מתחילה בסתיו 312 לפני הספירה. בבבל, בגלל שמתחילים את השנה באביב, היא נקבעה באביב 311 לפנה"ס.
השם "למלכות יוון" קשור לעובדה שהמניין התחיל בתקופה ההלניסטית. הערבים קראו לו גם "מניין לבעל הקרניים" כי אלכסנדר צויר לפעמים עם קרניים על מטבעות.
המניין הופיע על כתובות ומסמכים עתיקים. יהודים במזרח התיכון השתמשו בו זמן רב. עם הזמן עברו אנשים לשיטות תיארוך אחרות, אבל חלק מהקהילות השתמשו בו עד המאה ה־20.
תגובות גולשים