מנעול

מנעול הוא מנגנון שמונע גישה למקום או לחפץ מאנשים לא מורשים.
מנעול עובד עם אמצעי קידוד שמאפשרים רק למורשים לפתוח אותו. הקוד יכול להיות מפתח פיזי, כרטיס מגנטי, טביעת אצבע (אמצעי זיהוי של העור של האצבע), כרטיס RFID או שבב אבטחה.
המנגנון המכניקלי כולל בדרך כלל בריח, אנקול מתכת (שקע מתכת שמקבע חפץ) או אמצעי קיבוע אחר. יש מנעולים שמצריכים גם שני מפתחות או יותר.
לעתים נבלבל בין המנעול לבין הקוד. לדוגמה, בדלתות רבות יש צילינדר, החלק שבו נכנס המפתח והסיבוב מפעיל את הבריחים, והבריחים עצמם הם המנעול.
מפתח פיזי טיפוסי מורכב מלהב (החלק שנכנס למנעול ונושא את הקוד) וידית אחיזה שמזיזה את הבריחים.
מנעול צירופים נפתח על‑ידי קוד מספרי, לכן לא צריך מפתח פיזי. זה נוח כשמספר אנשים צריכים גישה.
מנגנונים מודרניים הם ביומטריים ודיגיטליים: מחשב מזהה טביעת אצבע ומחליף את המפתח המכני. מנעולים חיצוניים לעתים כוללים חור ניקוז כדי למנוע רטיבות וקורוזיה (חמצון מתכת) שמזיקה למנגנון.
יש שתי קבוצות שיטות לפריצה: הראשונה משתמשת בכלי פריצה שמדמים את הקוד או מעקפים אותו, למשל "הקפצה" (bumping) ו"דגדוג" (lock picking). השיטה השנייה היא העתקה בלתי מורשית של קוד המפתח.
המנעול הקדום ביותר נמצא בחורבות נינווה, בירת אשור העתיקה. המצרים המציאו מנעול פין מעץ שבו פינים עמדו בתוך חורים בצילינדר. המפתח הסידר את הפינים כך שהצילינדר יכול להסתובב ולשחרר את הבריח. רעיון זה דומה למנעולי הצילינדר המודרניים.
החלפת צילינדר היא שירות של מנעולן. כשאובדים מפתחות או חוששים ששימשו מפתחות אבודים, מנעולן מתקין צילינדר חדש עם מפתחות תואמים. כך נשמרת גישה בלעדית לבעלי המקום.

מנעול עוצר אנשים שלא אמורים להיכנס.
יש מנעולים שמפתח רגיל פותח אותם. יש מנעולים שנפתחים בטביעת אצבע או בכרטיס.
המנעול מחובר לבריח שמקבע דלת או תיבה.
צילינדר הוא המקום שבו נכנס המפתח ומסובב את הבריח.
מנעול צירופים נפתח כשהקוד המספרי נכון. אין צורך במפתח.
מנעולים מודרניים יכולים לזהות טביעת אצבע.
מישהו יכול לפרוץ בעזרת כלי שמחקים את הקוד. יש גם העתקה של מפתחות בלי רשות.
המנעול הישן ביותר נמצא בנינווה. במצרים היו מנעולי עץ עם פינים. המפתח סדר את הפינים כדי להסובב את הצילינדר.
מנעולן יכול להחליף צילינדר כשאובד מפתח. הוא שמתקין צילינדר חדש ותווים מפתחות חדשים לבעלים.