מנשה

מנשה הוא דמות מקראית, הבן הבכור של יוסף. אמו הייתה אסנת בת פוטי-פרע. מנשה נחשב לאב הקדמון של שבט מנשה.

בספר בראשית מנשה מופיע ברשימת בני ישראל. תרגום השבעים (תרגום היווני של התורה) מוסיף גם צאצאים שלו, כמו מכיר וגלעד. בתנ"ך מוזכרים בין צאצאיו אישים כמו גדעון ויפתח הגלעדי, וגם שמות כגון אשריאל ובנות צלפחד.

השם "מנשה" מנותח כמקורו במילה נַשַּׁנִי, שפירושה "הִשְׁכִּיחַ". הפירוש המקראי מצביע על כך שאצל יוסף שכחה את צעריו כשנולד לו בן. יוסף בן מתתיהו מסביר את השם כ'גורם לנשיה', כלומר מי שמביא שכחה לאסונות שקרו לאביו.

בעת ברכת יעקב על בני יוסף, הוא שם את ידו הימנית על ראש אפרים, הצעיר. כך אפרים קיבל את הברכה העיקרית, על אף שמנשה היה הבכור. יעקב בחר לברך את שניהם בברכה אחת, כנראה כדי למנוע קנאה. יוסף הבין שאפרים יקבל את עיקר הברכה, ולכן הניח את ידיו באופן שמדגיש זאת.

בפרשה מופיע גם משחק לשוני: השורש ד-ג-ה בפסוק מקושר לשורש שמה של אפרים, פ-ר-ה. המסורת מפרשת זאת כרמז לכך שהברכה עברה לצעיר. יש רמז שמשמעות המעשה מזכירה את גזילת הברכה של יעקב מעשו.

מנשה הוא הבן הבכור של יוסף. אמו נקראה אסנת. הוא נחשב הקדמון לשבט מנשה.

בספר בראשית מנשה מופיע ברשימת בנים של יעקב. בתרגום ליוונית מוסיפים שבניו ומכיר וגלעד.

השם מנשה קשור למילה שפירושה "הִשְׁכִּיחַ". רעיון זה אומר שיוסף שכח את הצרות כשהבן נולד. זאת דרך להסביר את השם.

יעקב בירך את בני יוסף, מנשה ואפרים. הוא הניח את ידו על אפרים הצעיר.
כך אפרים קיבל את הברכה העיקרית, למרות שמנשה היה הבכור. המסורת רואה במעשה רמזs לכך שהברכה עברה לצעיר.

יש גם ציור מפורסם של רמברנדט משנת 1656 שמתאר את הברכה.