מנשה (מלך יהודה)

מְנַשֶּׁה, בנם של חזקיהו וחפציבה, היה מלכי יהודה בין השנים 697, 642 לפנה"ס. על פי המקרא עלה למלוכה בגיל 12 ושלט במשך 55 שנים, התקופה הארוכה ביותר בשושלת ישראל־יהודה. בתקופתו יהודה שוקמה אחרי ההרס של מסע סנחריב, הכלכלה התייצבה ונפתחו קשרי מסחר חדשים. מנשה ניהל יחסים קרובים עם אשור, אימפריה חזקה מצפון־מזרח, ובכך קיבל תמיכה פוליטית וכלכלית.

מנשה ירש ממלכה חלשה משוחררת לאחר דיכוי מרד. פליטים רבים מממלכת ישראל עברו לירושלים. ההגירה הזו הרחיבה את שטח העיר והגדילה את אוכלוסייתה. השילוב של תושבים מישראל עם תושבי יהודה שינה את התרבות והמסורת בעיר, ובזמנו נראו שינויים בהתנהלות הכלכלית והמנהלתית.

מנשה ביטל חלק מהרפורמות הדתיות של חזקיהו ונתן חופש פולחן. לפי המקרא הוא קידם עבודת אלילים, כולל פולחן הבעל והאשרה, והנהיג עבודת "צבא השמים", עבודת כוכבים ומזלות (פולחן כוכבים). בטקסטים נאמר גם על מעשים חמורים כמו הקרבת בנים לאל בשם מולך. המסורת מקשרת זאת למאבקים פנימיים בחברה בין תומכי פולחן מסורתי לבין מתנגדים.

בספר מלכים ובספר דברי הימים מתוארים חטאיו הדתיים של מנשה. ספר דברי הימים מוסיף סיפור של גירושו לאשור, תפילה ותשובה: שם מתואר שמנשה הוחזר למלכותו, הסיר עבודה זרה וביצע חיזוק חומות ירושלים. יש בכך ניגוד בין שתי תמונותיו שבתנ"ך: האחת מדגישה את חטאיו והשנייה מדגישה גם את תשובתו.

במדרשים ובספרות חז"ל מופיעים פירושים ותיאורים רבים על מעשיו של מנשה. דנים שם בשאלות מוסריות ותחתיות לגבי חזרתו בתשובה. במשנה מופיעים שמות מלכים שאין להם חלק בעולם הבא, ובדיון התלמודי יש מחלוקת אם מנשה זכאי לחלק או לא. יש גם סיפורים המדגישים את עומק המחלוקת לגבי פשעיו ותשובתו.

מעבר לטקסטים היהודיים, מנשה מוזכר גם בכתובות אשוריות ובחותם ארכיאולוגי שנמצא ונקשר אליו. הציטוט בשפה האשורית ובחותם המוזכרים במחקר מחזקים את ההנחה שמנשה היה דמות היסטורית אמיתית, ולא רק דמות ספרותית.

מנשה היה מלך יהודה. הוא היה בן חזקיהו. מלך משנת 697 עד 642 לפנה"ס. עלה לשלטון כשהיה בן 12. שלט 55 שנים.

הוא שיקם את הארץ אחרי הרס גדול. הרבה אנשים מממלכת ישראל עברו לירושלים. העיר גדלה והחיים השתפרו מבחינה כלכלית.

מנשה קשר יחסים טובים עם אשור. אשור הייתה אימפריה גדולה. בהשפעתו נכנסו ליהודה פולחנים זרים. המקרא כותב שהוא עשה מעשים דתיים חמורים, ואפילו הועלו טענות שקשורות להקרבת ילדים. אלה טענות מתוך הטקסטים העתיקים.

בספרים שונים במקרא מסבירים שהוא חטא. בספר דברי הימים כתוב שאחרי שהוגלה לאשור הוא התפלל, חזר בתשובה וחזר לירושלים. בנה את חומות העיר ושינה כמה דברים.

בסיפורי חז"ל יש עלילות נוספות ומחלוקות על האם חזר באמת בתשובה. יש חכמים שאמרו שהוא לא יזכה לעולם הבא, ויש שאמרו שכן.

בארכיאולוגיה נמצא חותם שכתוב "למנשה בן המלך". זה מעיד שהוא היה דמות היסטורית אמיתית.