מסגד

מסגד (בערבית: مسجد, תעתיק מדויק: מַסְגִ’ד) הוא בית תפילה של מוסלמים. במסגד מתפללים בציבור ושומעים דרשות ביום שישי, היום הקדוש למוסלמים. בזמן התפילה פונים המתפללים לכיוון מכה, העיר הקדושה לאסלאם. המסגד משמש גם כמקום להתכנסות ופעילויות קהילתיות.

רוב המסגדים כוללים כיפה וצריח שנקרא מינרט (מגדל קטן ממנו קורא המואזין לתפילה). במסגדים בדרך כלל אין רהיטים, ולא מציגים דמויות אנושיות או פסלים. העיטור הוא בדרך־כלל גאומטרי או בכתובות קליגרפיות בערבית.

שלושת המסגדים הקדושים ביותר לאסלאם הם, בסדר יורד: מסגד אל-חראם במכה, מסגד הנביא במדינה, ומסגד אל-אקצא בירושלים.


המסגד הראשון היה ביתו של הנביא מוחמד במדינה (עיר לצפון מכה). לפי המסורת, ביתו הכיל חצר ושורת עצי דקל שיצרו גג ענפים מוצל לתפילה. מוחמד ניצב בצד אחד של המבנה כדי להטיף וללמד את חסידיו. עם התרחבות האסלאם הוקמו מסגדים נוספים שהיו גם מרכזים חברתיים ורוחניים.


המסגד חשוב לחיים הרוחניים והמוסריים של המאמין. במסגד מתפללים ומקבלים שיעורים שמחזקים את האמונה ומנחים להתנהגות טובה. המסגד מחזק קשרים חברתיים, משמש ללימוד דת ולדרשות, ותורם גם לשלוות הנפש. ההכנה למסגד כוללת טהרה ולבוש נקי, שמקדמים גם בריאות.


על פי חמשת עמודי האסלאם יש להתפלל חמש פעמים ביום. המואזין קורא למאמינים מהמינרט. לפני התפילה נדרשת היטהרות טקסית הנקראת וודו' (רחצה קטנה). מסגדים רבים כוללים חצר עם מזרקות להיטהרות.

אולם התפילה גדול וריק מרהיטים. קיר הקיבלה מורה על כיוון מכה. במחראב (גומחה בקיר) מסמנים את כיוון התפילה. לצד המחראב יש לפעמים מינבר, דוכן לדרשת יום שישי.

יש מסגדים בסגנונות שונים ברחבי העולם. דוגמות היסטוריות כוללות מבנים מוקדמים בבבל ובאנטוליה, כמו מסגדים בסאמרא ובאיסטנבול. טכניקות העיטור כוללות פסיפס, סיתות באבן ושימוש באריחים.

העושר ממכירת נפט במאה ה-20 הוביל לבניית מסגדים רבים ולעיצוב מודרני שנעשה גם על ידי אדריכלים לא־מוסלמים. פרס אגא חאן לאדריכלות מעודד שימור וסגנון חדשני.


יש כללים שמטרתם לאפשר התמקדות בתפילה. למשל יש להסיר נעליים בפתח המסגד. מנהגים אחרים משתנים בין מסגד למסגד.


אימאם הוא מי שמוביל את סדרי התפילה. מינויו רצוי אך לא תמיד חובה לפי הפוסקים השונים. האימאם צריך להיות אדם חופשי והגון ובעל ידע בדת. בחלק מהמסגדים המדינה ממנה את האימאם, ובמסגדים קהילתיים בוחרים אותו חברי הקהילה. רוב הפוסקים סוברים כי רק גבר יכול למלא את תפקיד האימאם מול קהל מעורב, אך נשים יכולות להנהיג תפילה בפני קהל של נשים.


פחהוט התפילה דורשת טהרה. הוודו' (רחיצה טקסית) נעשית לפני התפילה. במסגד אסור להכנס עם נעליים על שטיחי התפילה. רצוי להימנע מריחות חזקים.


הלבוש במסגד הוא צנוע. גברים נוהגים ללבוש בגדים רפויים ונקיים. נשים מתלבשות בצניעות, לעיתים עם כיסוי ראש כמו חג'ב.


מסגדים מפוזרים בעולם במגוון עיצובים. חלקם היסטוריים ומפורסמים, וחלקם מותאמים לקהילות מקומיות.

מסגד הוא בית תפילה של מוסלמים. שם מתפללים ביחד ושומעים דרשות ביום שישי. בזמן התפילה פונים לכיוון מכה, העיר הקדושה.

במסגד יש בדרך כלל כיפה ומגדל קטן שנקרא מינרט. מואזין עובר וקורא למאמינים מהמינרט. במסגד אין תמונות של אנשים. הקירות מקושטים בצורות גאומטריות ובמילים בערבית.


המסגד הראשון היה ביתו של מוחמד בעיר מדינה. בבית היה חצר עם עצי דקל שיצרו צל רב לתפילה.


במסגד מתפללים, לומדים ונפגשים. זה מקום שמרגיע את הלב ועוזר לאנשים לדבר זה עם זה.


לפני התפילה יש רחצה קטנה שנקראת וודו' (רחצה טקסית). נכנסים למסגד אחרי שמורידים את הנעליים. אולם התפילה גדול וריק.

בקיר שמול הכניסה יש סימן שמראה את כיוון מכה. יש גם דוכן קטן שנקרא מינבר לשיחות של יום שישי.


מסמנים להתלבש בצניעות. גברים ונשים לובשים בגדים נקיים. נשים לעתים לובשות נעל או צעיף לראש שנקרא חג'אב.


האימאם מוביל את התפילה. בדרך כלל האימאם הוא גבר. לפעמים אישה יכולה להנהיג תפילה לנשים בלבד.


יש מסגדים בכל העולם. חלקם ישנים ויפים מאוד. אחרים מודרניים ומיוחדים.