מסכת דרך ארץ

מסכתות דרך ארץ הן מתוך ה"מסכתות הקטנות" (חלקים קצרים שנוספו למסורת ההלכה). הן כוללות שתי יצירות עיקריות: דרך ארץ רבה ודרך ארץ זוטא.

המסכתות מיוחסות לתקופת התלמוד (אוסף גדול של חוקים, סיפורים ודיונים יהודיים) ונערכו בזמן הגאונים (רבנים שהובילו את הקהילה אחרי תקופת התלמוד). הן ממשיכות מסורת של ספרי חכמה ומוסר, בדומה לספר משלי ולפרקי אבות.

כיום מדפיסים אותן בדרך כלל בסוף סדר נזיקין במהדורות התלמוד הבבלי. דרך ארץ מוזכרת גם בתלמוד, ויש מסורת שרבי יהודה טבל (טבל = טבילה במים) כדי להעביר אותה לתלמידיו, מה שמעיד שראו בה חשיבות כתלמוד לימוד.


החלק הראשון דן באיסורי עריות (חוקים על קשרים משפחתיים שנאסרו). אחר כך הוא עוסק בצניעות, במידות וטיפוסי אדם שונים, במוסר, בענווה ובנימוסים כלפי זולתו. מופיעים גם כללים לכבוד לחכמים, לארח בצורה ראויה ונימוסי הסעודה.


מכילה עצות להתנהגות טובה ולעבודת ה' (הקשר לעשייה דתית ורוחנית). היא מדריכה איך להיות תלמיד חכם: הענווה, החריצות, היכולת לבקר את עצמך ואהבת הזולת. יש שם משפטים שמדגישים שאין החפץ בעולם הזה, כלומר העדפת ערכים רוחניים על פני חמדת העולם החומרי.

מסכתות דרך ארץ הן שני חיבורים על נימוסים ומידות טובות. מסכת = חלק מספר גדול.

הן נקראו בתקופת התלמוד. תלמוד = ספר גדול של לימוד יהודי. את המסכתות ערכו אחרי כן הרבנים שנקראו גאונים.


החלק מתחיל בעניינים שאוסרים דברים במשפחה (איסורי עריות). אחר כך יש הרבה עצות על צניעות (להתנהג בעדינות), על כבוד לאחרים ועל נימוסים בשולחן ובהכנסת אורחים.


זה מדריך לתלמידים חכמים. הוא אומר להיות ענו (ענווה = לא מתנשאים), חרוץ ואהוב על כולם. הוא גם מדגיש שאין להתמקד רק בדברים החומריים שבעולם.