מסכת יבמות

מַסֶּכֶת יְבָמוֹת היא המסכת הראשונה בסדר נשים בתלמוד. היא עוסקת בעיקר בדיני ייבום וְחליצה, ייבום: כשאח של אדם שנפטר בלא בנים נדרש לשאת את אלמנתו; חליצה: טקס שמוציא את האישה מחובת הייבום. המסכת דנה גם באיסורי עריות ובסוף מסתיימת בדיונים על עגונות, נשים שלא ברור אם בעליהן מתו.

מסכת זו נחשבת לאחת המסכתות הקשות בתלמוד. הקושי נובע מצורך לעקוב אחרי מבנים משפחתיים מורכבים ושושלות. יחד איתה נחשבות קשה גם מסכתות עירובין ונידה (זיכרון: ענ"י). בתלמוד הבבלי המסכת תופסת 121 דפים. יש בה 16 פרקים ו־128 משניות בסך הכל.

הרמב"ם מסביר שהמסכת נפתחה כי ייבום הוא עניין שנכפה על האדם, לא עניין של בחירה. לכן היא קודמת לכתובות, שהיא עניין מרצון. הסיבה השנייה היא הסדר לפי מספר הפרקים: לייבמות יש 16 פרקים, המספר הגדול ביותר בסדר נשים.

המסכת מחולקת ל־16 פרקים. כל פרק דן במצבים שונים של ייבום, חליצה ונושאי קרבה:
- פרקים ראשונים דנים בכמה נשים פוטרות מדיני ייבום ובמצבים של חשד זנות.
- יש פרקים על יבמות שיש להן קשר לכמה אחים, ספקות בקידושין ובגירושין, וחליצות שנעשית בשגגה.
- פרקים עוסקים גם בזכויות הירושה, באיסורים של קרובות החלוצה, ובמצבים של אישה שנחשבת מתה ומאוחדת עם נישואיה החדשים.
- נידונים גם מקרים של יבמות כהנים, דיני פרו ורבו, דיני אדם פגוע פיזית לגבי נישואין ואכילת תרומה, ודינים מיוחדים כמו נאמנות האישה בעדות על מות בעלה.

למסכת יש פירושים מסורתיים כמו רש"י ותוספות. לפעמים נדפסים פירושים שמוסיפים תרשימים וציורים שיעזרו להבין שושלות משפחתיות וסבוכים. במהדורת וילנא נדפסו גם פירושים מיוחדים של בעלי התוספות, ובהם "תוספות ישנים" ו"תוספות חד מקמאי".

מַסֶּכֶת יְבָמוֹת היא מסכת בתלמוד. היא מדברת על מה שקורה אם אדם מת ולא השאיר ילדים.

יש שני רעיונות חשובים: ייבום וְחליצה. ייבום: אח של הנפטר יכול לשאת את האישה. חליצה: טקס שמשחרר את האישה מאותו חוק.

המסכת קשה כי צריך לעקוב אחרי משפחות ושמות. היא כוללת 16 פרקים ויש בה 128 משניות. בתלמוד הבבלי היא נדפסת על 121 דפים.

הרמב"ם אמר שמסכת זו פתחה את סדר נשים כי ייבום לא תלוי ברצון האדם. עוד סיבה: יש לה הכי הרבה פרקים בסדר הזה.

הפרקים מדברים על מצבים שונים: מי פטור מייבום, מה לעשות כשיש כמה אחים, טעויות בחליצה, זכויות בירושה, וכללים לגבי נשים של כהנים.

יש פירושים ישנים וגם חדשים. פירושים חדשים משתמשים לעתים בציורים ותרשימים כדי להראות מי קשור למי במשפחה.