ייבום

״מצוות ייבום״ היא מצווה מהתורה. היא חלה כשהאח מת בלי צאצאים. אז אחיו של הנפטר מתבקש לשאת את אשתו. חלופה להיבום היא החליצה. חליצה היא טקס שמנתק את הקשר ההלכתי בין האישה למשפחת בעלה. רק אחרי חליצה האישה מותרת להינשא לאחר.

השם "יבם" שימש בתנ"ך לציין גיס, ובהמשך שימש לפעולת הנישואין עם אשת האח. השורש מופיע גם בשפות קרובות לתנ"ך.

מקור המצווה בספר דברים. יש כמה דוגמאות בתנ"ך למקרים דומים, וכך גם בסיפור מגילת רות. במגילת רות מדובר ב"מעין ייבום": בועז, קרוב משפחה רחוק, נטל על עצמו לשאת את רות כדי לגאול את נחלת המת ולשמור על המשפחה.

ייבום יוצר יוצא מן הכלל חשוב: התורה מתירה ואף מצווה על איש לקיים יחסי אישות עם אשת אחיו כשהדבר אסור בדרך כלל באיסור העריות. כלומר, במקרה זה מצווה עוקפת איסור רגיל.

במשנה ובתלמוד נדונות דוגמאות ודינים רבים על ייבום. יש דיונים על מקרים שונים, כמו מי חייב ליבם ומה הדין אם האח סריס או אם יש כמה אחים. הרמב"ם והראשונים דנו בשאלות אלה.

החובה בייבום חלה רק אם הבעל מת ללא ילדים חיים או נכדים. אם אין אחים למנוח, אין חובה ליבם. אם האח מנוע מטעמים של איסור ערווה, האישה פטורה מיִבום ומשוחררת.

התלמוד קובע זמן המתנה של תשעים יום אחרי מות הבעל, כדי לוודא שהאישה לא בהריון ממנו. במקרים של כמה נשואין של הנפטר, אין לאח לייבם יותר מאישה אחת.

יש מקרים שבהם ייבום חל גם ללא כוונה דתית, למשל כשנכנסים אליו לשם זנות או בשוגג; על פי ההלכה הם נחשבים כזוג נשוי אחרי מעשה כזה.

אם אחד הצדדים מסרב לייבום, מבצעים חליצה. הטקס כולל הסרת נעל וקפעור (הליכה והוראה), ובמסורת האישה מורקת כדי לבייש את האח שסירב להקים שם לאחיו. עד שלא נעשה ייבום או חליצה, האישה "זקוקה ליבם". מצב זה אוסר עליה להינשא לזרים.

ביהדות היו דעות שונות על קיום הייבום בזמננו. בקרב יהדות בארצות האסלאם נוהגו לעיתים לייבם. בקרב יהדות אשכנז זה היה נדיר או אסור. ב-1950 הרבנות הראשית בישראל הוציאה תקנה שאסרה ייבום בארץ, בשם שמירת דרכי שלום. הרב עובדיה יוסף התנגד להחלטה זו.

בנוסף, בחוקי הנישואים בישראל חלים דיני ייבום וחליצה. לכן אישה שזקוקה לחליצה לא יכולה להינשא ברבנות לפני החליצה.

מסכת יבמות עוסקת בהרחבה בכללים ובהלכות ייבום. הנושאים כוללים מתי חלה הזיקה ליבם, מהו דין "צרת ערווה" (כאשר שתי יבמות קשורות ביניהן), מהי "נאסרה שעה אחת" (איסור זמני שהופך לנצחי במצבים מסוימים), ומקרים כמו "אשת אח שלא היה בעולמו" (אח שמוליד אחרי המוות).

הסוגיות הן מורכבות ויש להן השלכות מעשיות רבות על מי יכול לייבם ומתי, ומה פותר את האישה לנישואין חדשים.

ייבום זה חוק מהתורה. כשגבר מת ואין לו ילדים, אחיו מבקש לשאת את אשתו. כך שומרים על המשפחה.

המילה "יבם" פירושה גיס. היא גם משמשת לשם המעשה.

בסיפור רות בועז לקח את רות כדי לשמור על נחלת המשפחה. זה נקרא מעין ייבום. בועז לא היה אח של המנוח. הוא היה קרוב רחוק.

חליצה זה טקס שמנתק את הקשר. בחליצה האישה מסירה נעל ומורקת מעט. אחרי החליצה האישה חופשית להינשא לאחר.

ייבום נדרש רק אם הבעל מת בלי ילדים. אם אין אחים, אין ייבום. לפני החלטה ממתינים תשעים יום. זה כדי לבדוק אם האישה בהריון.

אם לא נעשה ייבום ולא חליצה, האישה נקראת "זקוקה ליבם". אז היא לא יכולה להינשא לאיש אחר.

יש ויכוח אם מותר לייבם היום. הרבנות הראשית בישראל אסרה ייבום ב-1950. יש רבנים שחושבים שעדיין אפשר לייבם.

התלמוד דן הרבה בכללים האלה.
מסכת יבמות מלמדת מתי מותר ומתי אסור. אלה נושאים מסובכים.

מילות מפתח: ייבום, חליצה, זקוקה ליבם, רות, מסכת יבמות