מסכת מכשירין

מסכת מכשירין היא המסכת השמינית בסדר טהרות, שהוא הסדר הששי במשנה. היא כוללת שישה פרקים וסך הכל 54 משניות. המסכת עוסקת בעיקר בדינים על הכשרת מאכלים לקבל טומאה, כלומר בתנאים שבהם מאכלים שבדרך כלל אינם נטמאים יהפכו להיות מסוגלים להיטמא כשנוזלים נשפכים עליהם. המילה "הכשרה" כאן אינה קשורה לכשרות מזון, אלא לשינוי במצב המאכל שמאפשר טומאה.

אין עליה תלמוד בבלי או תלמוד ירושלמי.

בספר ויקרא מופיעים דיני טומאת שרץ. השרצים המטמאים וההשפעה שלהם על כלים, מזון ומשקה מוסברים שם. התורה מבחינה בין אוכלים יבשים שאינם נטמאים ובין אוכלים רטובים שיכולים להיטמא. לפי התורה, אם נותנים מים על המאכל הוא "מקבל טומאה", כלומר המים יוצרים את היכולת להיטמא גם אחרי שיובש.

חכמי המשנה פירשו את הכלל ונקבו בשבעת המשקים שממלאים את תפקיד המים: יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם ומים. הם גם הבהירו כי נתינת הנוזל צריכה להיות ברצון, כלומר בעל המאכל חייב להסכים להרטבתו. הסכמתו נקראת "רצון הבעלים".

הפרק האחרון נותן הנחיות לאדם בשוק אילו מאכלים נחשבים הורטבו בטיפול בהם, למשל קמח וסולת נחשבים לעיתים כאלו שהורטבו, ואילו ביצים ופירות יבשים בדרך כלל לא. מאכלים שכבר הוכשרו להיטמא מוחזקים כטמאים בגלל מגע של לקוחות לא זהירים.

הרמב"ם מסביר את מיקומה במשנה ביחס למסכתות אחרות. מבחינה סַדרית היא הוכנסה לפני מסכת זבים בגלל קשר בפרשיות התורה שנידונו קודם.

1. כל משקה שתחילתו לרצון (6 משניות), דן במשמעות "רצון" של הבעלים לגבי הכשרה.
2. זיעת בתים (11 משניות), הכשרת טומאה בגלל בריכות וזיעה, ודיני עיר ותושבים.
3. שק שהוא מלא פירות (8 משניות), המשך הדיון על הכשרת אוכלין.
4. השוחה לשתות (10 משניות).
5. מי שטבל בנהר (11 משניות).
6. המעלה פירותיו לגג (8 משניות), משנה ד' מפרטת את שבעת המשקים ומבחינה בין משקאות שמטמאים ומכשירים לבין אלו שאינם.

בסיכום, מרבית המסכת מנסה להבחין מתי נוצר "רצון" שמכשיר את האוכל, ומהם המשקלים והתנאים שגורמים לכך.

מסכת מכשירין היא חלק מהמשנה. יש בה שישה פרקים ו-54 משניות. היא מדברת על מתי אוכל יכול לקבל טומאה. טומאה זה מצב דתי שאומר שהאוכל לא נקי.

התורה אומרת ששרץ (חיה קטנה) שעוברת על כלים או אוכל עלולה לגרום לטומאה. אבל זה קורה בדרך כלל רק אם האוכל רטוב. אם שופכים מים על האוכל, המים יכולים "להכשיר" אותו לקבל טומאה. הכשרה זה: לגרום למאכל להיות יכול להיטמא.

חכמי המשנה אמרו שיש שבעה נוזלים שיכולים לעשות את זה: מים, יין, דבש, שמן, חלב, טל ודם. גם חשוב שהבעלים ירצה בכך. ההסכמה נקראת "רצון הבעלים".

המסכת גם מסבירה מה קורה בשוק. למשל קמח וסולת לעיתים נחשבים הורטבו. ביצים ופירות יבשים בדרך כלל לא נרטבים. מאכלים שהורטבו נחשבים לפעמים כטמאים בגלל מגע של אנשים.

הפרקים דנים ברצון הבעלים, בזיעה ובבריכות, בשקים מלאים פירות, בשתייה, בטבילה בנהר ובהעלאת פירות לגג. משנה אחת מפרטת את שבעת הנוזלים ומסבירה מי מטמא ומי לא.

אין על המסכת תלמוד בבלי או ירושלמי.