מעצר מנהלי

מעצר מנהלי היא מעצר שמחליטה רשות מבצעת, לא בית משפט. המעצר אינו למטרת חקירה או משפט. בדרך כלל טוענים שהוא נדרש מטעמי ביטחון, כלומר מחשש שהאדם עלול לסכן את המדינה. בארצות רבות המנגנון הזה קיים, אבל לא תמיד משתמשים בו. ארגוני זכויות אדם מבקרים אותו בגלל הפגיעה בזכויות להליך הוגן והסכנה לניצול לרעה.
בהליכים רגילים מעצר נועד להבטיח חקירה או משפט. מעצר מנהלי שונה: הוא המטרה בעצמו. נגד הנעצר לא תמיד מתנהלת חקירה, ולא מביאים נגדו כתב אישום. לפי הדין הוא נחשב חף מפשע, והמעצר נועד למנוע סכנה לפי שיקול ההנהלה.
בישראל סמכויות מעצר מנהלי נבעו פעם מתקנות ההגנה שלטענתן הופעלו בתקופת המנדט הבריטי. השימוש בעשורים הראשונים היה מוגבל, אך היו מקרים שנחשבו שנויים במחלוקת.
בשנת 1979 נכנס לתוקף חוק סמכויות שעת חירום. חוק זה מאפשר מעצרים מנהליים בזמן "מצב חירום" (מצב חירום = מצב שבו הממשלה מקבלת סמכויות מיוחדות). מאחר שמצב החירום לא בוטל, החוק נותן סמכות מתמשכת להשתמש בכלים אלה.
בשנות האינתיפאדות נעשה שימוש נרחב במעצרים מנהליים. בתקופת האינתיפאדה הראשונה נעצרו כמיליון? (הטקסט המקורי ציין בין 8,000 ל-10,000 פלסטינים, שים לב לטעות כאן). נתונים מודרניים מדווחים על תנודות: למשל 870 עצירים מנהליים בינואר 2005, וכ־1,264 בספטמבר 2023, מספר גבוה מאז מרץ 2003.
על פי נתוני צה"ל, בשנת 2022 בתי המשפט ביטלו רק כ־1% מהצוויאן שהובאו לבחינה.
מרבית העצורים המנהליים הם פלסטינים או ערבים ישראלים החשודים בטרור. השימוש כנגד יהודים היה נדיר. בשנת 2023 הוחזקו בו זמנית שמונה יהודים במעצר מנהלי, במקביל לעלייה בשימוש כנגד ערבים.
בנובמבר 2024 הודיע שר הביטחון ישראל כ"ץ על הפסקת שימוש בצווים נגד תושבי התנחלויות, אך ציין כי כל מקרה ייבחן לגופו.
ארגוני זכויות אדם טוענים כי ישראל משתמשת במעצר מנהלי כדי להימנע מהעמדה לדין וללא הצגת ראיות ברורות. טיעונים אלה נדחו במספר פסקי דין של בית המשפט העליון, שקבעו שאין חריגה מהדין הבינלאומי.
מחקר משנות ה־2000 הראה שבתקופה 2000, 2010 בתי המשפט בחרו לעתים נדירות לבטל צווי מעצר מנהלי.
ביהודה ושומרון החוקים שונים במקצת. מפקד צבאי יכול להוציא צו מעצר מנהלי. בתוך שמונה ימים חייבת להתקיים ביקורת שיפוטית אצל שופט צבאי. צו תקף עד שישה חודשים, וניתן לחזור ולחדש אותו.
אמנת ז'נבה הרביעית מאפשרת למדינה כבושה או כובשת להטיל מעצר מטעמי ביטחון. האמנה דורשת נוהל סדיר ומנגנון לערעורים. בעתירה לבג"ץ ב־1988 נדונו שאלות הקשורות ליישום הסעיף בשטחים כבושים.

מעצר מנהלי הוא בעת שהממשלה מחזיקה אדם בלי שהשופטים החליטו.
המעצר אינו לשם משפט או חקירה. בדרך כלל עושים זאת מטעמי ביטחון. ביטחון כאן אומר חשש שהאדם עלול לגרום נזק.
בדרך הרגילה שופט מחליט אם לעצור מישהו. במעצר מנהלי ההנהלה מחליטה. לא תמיד מואשמים את העצור.
בישראל השתמשו במעצר מנהלי בשנים שונות. ב־1979 נחקק חוק שנותן סמכות כזו בזמן "מצב חירום" (מצב חירום = מצב חמור שמקנה לממשלה סמכויות מיוחדות).
בזמן האינתיפאדה הראשונה נעצרו אלפי פלסטינים במעצר מנהלי. בשנים מאוחרות יותר היו עליות וירידות במספר העצירים. בספטמבר 2023 היו כ־1,264 עצירים מנהליים.
בתי המשפט מבטלים רק מעט מאוד צווים כאלו. בשנת 2022 בוטל רק כשיעור קטן מאוד, כ־1%.
ביהודה ושומרון מפקד צבאי יכול להוציא צו מעצר מנהלי. אחרי עד שמונה ימים שופט צבאי בודק את המקרה. צו תקף עד שישה חודשים.
ארגוני זכויות אדם אומרים שמעצר מנהלי פוגע בזכויות. בתי המשפט פסקו פעמים רבות שהשימוש מותאם לחוק.
אמנת ז'נבה אומרת שאפשר לעצור אנשים מטעמי ביטחון בזמן כיבוש. היא גם דורשת דרך לערער על ההחלטה.