מערכת הדודקאנס התרחשה בין 8 בספטמבר ל־22 בנובמבר 1943. בעלות הברית ניסו לתפוס את איי הדודקאנס שבים האגאי אחרי כניעת איטליה. וינסטון צ'רצ'יל ראה בכיבוש האיים הזדמנות לאיים על הגרמנים בבלקן ולמשוך לטובת הבריטים מדינות נייטרליות. הפיקוד העליון של בעלות הברית, ובעיקר דווייט אייזנהאואר, חשש מהסטת כוחות מהפלישה המתוכננת לנורמנדי.
האיים היו בשליטת איטליה מאז 1912. האיטלקים הפכו אותם לבסיסים ימיים ואוויריים, ובמיוחד רודוס ולרוס היו מבוצרים וחיוניים לשליטת האזור.
אחרי נפילת המשטר הפאשיסטי באיטליה והכניעה האיטלקית בתחילת ספטמבר 1943, נוצרה הזדמנות לכיבוש האיים. צ'רצ'יל דחף למבצע שנקרא "אקולייד" (Accolade). הוא רצה לנצל את האיים כבסיסים לפעולות ימיות ואוויריות. אייזנהאואר והאמריקנים העדיפו לשמור את המשאבים לתכנון הפלישה לנורמנדי. המחלוקת הזאת הגבילה את הכוחות שהוקצו למערכת.
עם הכניעה האיטלקית התגברו הגרמנים במהירות והחזיקו חילות מצב ברודוס. הבריטים נחתו בכמה איים קטנים, ושילבו כוחות מיוחדים ויחידות יווניות. הם כבשו קוס, לרוס וסאמוס בין הימים הראשונים של המבצע. הגרמנים הגיבו בעוצמה וכבשו במהירות מספר איים, כולל רודוס שנשארה בידי הגרמנים.
הבריטים רצו להמשיך במבצע גם אחרי אובדן רודוס, אך הכוחות שהוקצו היו מצומצמים. במקום שלוש דיוויזיות (דיויזיה = יחידת צבא גדולה), נשלחה בריגדה מתוגברת (בריגדה = יחידה קטנה יותר). חוסר עליונות אווירית וחוסר כוחות משמעותיים פגעו בסיכויי ההצלחה. ויכוחים פוליטיים הצטלבו עם בעיות לוגיסטיות, והמבצע נדון במחלוקת בין צ'רצ'יל לאמריקנים.
קוס היה האי היחיד עם שדה תעופה שהתאים לשימוש בעלות הברית. הגרמנים השתלטו על עליונות אווירית. הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) הגביר את הכוח והפעיל מאות מטוסים. ב־3 באוקטובר 1943 נחתו הגרמנים בנחיתות צנחנים ונחיתות ימיות. האי נפל במהירות. כ־1,388 חיילים בריטים ו־3,145 איטלקים נפלו בשבי. מפקדים איטלקים הוצאו להורג על ידי הגרמנים לפי הוראת היטלר.
בתחילת אוקטובר היו על לרוס כ־3,000 חיילים בריטים ולצדם כ־7,600 איטלקים. חלק גדול מהתותחים נפגעו מהפצצות אוויריות. חיפוי אווירי ארוך טווח (מטוסים שמגנים על הכוחות) שבוטל ב־11 בנובמבר, והכוחות נותרו פגיעים.
הגרמנים ערכו פלישה בשם "מבצע נמר" (בהמשך "מבצע טיפון"). ב־12 בנובמבר נחתו כוחות גרמניים רבים, כולל 500 צנחנים, ושברו את קווי ההגנה. לאחר כמה ימי לחימה נכנעו הכוחות הבריטים והאיטלקים ב־16 בנובמבר. כ־3,200 בריטים ו־5,350 איטלקים נפלו בשבי. במהלך הקרב נהרגו גם חיילים אזרחים ואנשי ים.
המערכה התנהלה כשרשרת איים, ולכן לשליטה בים הייתה חשיבות מכרעת. בתחילה הציים של שני הצדדים היו חלשים בזירה זו. ההגנה האווירית של הגרמנים פגעה בשיירות של בעלות הברית והביאה לאבדות כבדות.
שני מקרים טראגיים: ספינות שנשאו שבויי מלחמה איטלקים הוטבעו, ובאחת מהן נספו רבים. הגרמנים השתמשו גם בטילים נשלטי רדיו מסוג Hs‑293, שגרמו להטבעת משחתות בריטיות כמו "רוקווד" ו"דולברטון".
בסופו של דבר ציי בעלות הברית ספגו אבדות בספינות רבות, וחוסר שליטה אווירית קבע את מאזני הכוחות בים.
לאחר נפילת לרוס פינו הבריטים את שאר הכוחות האייים. הגרמנים כיבשו את כל הדודקאנס והחזיקו בהם עד סוף המלחמה. המבצע נחשב לתבוסה קשה לבעלות הברית ושלב ניצחון משמעותי של הגרמנים במלחמה.
היו תגובות פוליטיות קשות בבריטניה, וביקרו בעיקר את צ'רצ'יל על התעקשותו על המבצע. מצד שני נטען כי אלמלא קיבל כוח גדול יותר, אולי התוצאה היתה אחרת.
תוצאה טראגית נוספת: לאחר הכיבוש של האיים שלחו הגרמנים ב־יולי 1944 כ־1,700 יהודי רודוס וכ־120 יהודי קוס לאושוויץ. רק כ־150 שרדו. כמה יהודים ניצלו בזכות דרכונים טורקיים.
אחרי המלחמה, ב־1947, הועברו איי הדודקאנס לריבונות יוונית לפי הסכמי השלום.
ב־1943 התנהלה קרב על איי הדודקאנס בים האגאי. האיים היו בשליטה איטלקית. אחרי שפורטה איטליה, הבריטים רצו לתפוסם.
איטליה החזיקה באיים מאז 1912. הם בנו שם בסיסים ושטחי צבא.
וינסטון צ'רצ'יל רצה לתקוף את האיים. אייזנהאואר, מפקד אמריקני, חשב שצריך לשמור כוחות לפלישה לנורמנדי. לכן לא הוקצו לוויתנים גדולים למבצע.
הגרמנים הגיבו מהר והחזיקו ברודוס. הבריטים כבשו כמה איים קטנים, אבל לא הצליחו לשמור על רודוס.
קוס חשובה כי יש שם שדה תעופה. הגרמנים השתמשו ברוב המטוסים שלהם. ב־3 באוקטובר 1943 נחתו כוחות גרמניים. האי נפל. מאות חיילים נתפסו בשבי. כמה מפקדים איטלקים הוצאו להורג.
לרוס היה מבוצר אבל נפגע מאוד מההפצצות. הגרמנים נחתו ב־12 בנובמבר. ב־16 בנובמבר האי נכנע. אלפים נתפסו בשבי. גם חיילים ותושבים נהרגו.
האיים קרובים זה לזה, ולכן הים היה חשוב. המטוסים הגרמניים פגעו בספינות של הבריטים. כמה ספינות שנשאו שבויים טבועו, ורבים נספו. הגרמנים השתמשו גם בטילים אוויריים מיוחדים שהשמידו ספינות.
בסוף נותרו האיים בידי הגרמנים עד תום המלחמה. ב־1947 הוחזרו האיים ליוון.
תוצאה מאוד עצובה: אחרי הכיבוש, הגרמנים שלחו כ־1,700 יהודים מרודוס וכ־120 מן הקוס למחנה השמדה בשם אושוויץ. רק כמה מהם שרדו.
תגובות גולשים