מערכת מומחה היא תוכנת מחשב שמתנהגת כמו מומחה אנושי או מסייעת לו. היא מייצגת ידע תחומי, מסיקה ממנו מסקנות ויכולה להסביר איך הגיעה אליהן. המטרה היא לפתור בעיות בדרגת מומחיות דומה לזו של אדם.
מאמצע המאה ה-20 ניסה המחקר ליצור תוכנות חכמות. בשנות ה-70 התפתחו מערכות מומחה שהביאו ידע מקצועי לעולם העסקי והארגוני.
שיטות היוריסטיות (כללי אצבע) שימשו להתקרבות לפתרון בעיות. פרויקטים בסטנפורד הוסיפו חוקים במבנה "אם, אז" (IF, THEN) לתיאור הידע. דוגמה בולטת הייתה MYCIN, שסייעה באבחון רפואי והניעה גל פיתוחים אקדמיים.
ב-1980 מערכת XCON הושמעה בתעשייה והשתמשה בכמה אלפי חוקים כדי לקבוע תצורת מחשבים. חברות ראו חסכון ויעילות, וחברות תוכנה התחילו למכור כלים לפיתוח מערכות כאלה. הפעילות הגבירה ציפיות ואף יצרה בועה מסחרית.
לקראת סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 נחשפו מגבלות בתרגום אב-טיפוס למערכות תפעוליות. חלק מהפרויקטים נכשלו, ההשקעות פחתו והאינטרנט השתלט על תשומת הלב.
במאה ה-21 חזרו הרעיונות האלה בשמות שונים, בעיקר "מערכות מבוססות חוקים" (Rule Based Systems). השם החדש הוריד את הציפיות מהטכנולוגיה והדגיש ארגון ועיבוד ידע בארגונים.
סוגים מרכזיים: זיהוי (לזהות דפוסים), אבחון (למצוא סיבות לבעיה), ניבוי (להעריך תוצאות עתידיות), הדרכה נבונה (ללמד צעדים), תכנון וקבלת החלטות. יש גם מערכות למשחקים.
המרכיבים העיקריים: בסיס ידע, מערכת היסק, מערכת הסבר וממשק משתמש.
בסיס הידע הוא מאגר עובדות וכללים. העובדות מתארות מצבים, והחוקים מנסחים יחס ביניהם בדרך של "אם [עובדה] אז [מסקנה]". כאן נשמר הידע המומחי.
מנגנון ההיסק (Inference Engine) הוא החלק שמנתח את בסיס הידע ומסיק מסקנות. הוא מחבר בין עובדות וחוקים כדי להגיע לתשובה. בחלק מהמקרים משתמשים בחוקים יוריסטיים כדי לקצר חיפוש בתרחישי פתרון רבים.
מערכת ההסבר מראה למשתמש מדוע התקבלה תשובה. היא מציגה את הנתונים והחוקים שהובילו להחלטה, ומצנזרת חלקים לא חשודים כדי להבהיר את התוצאה.
הממשק מאפשר למשתמש לשאול שאלות ולקבל תשובות והסברים. ממשק טוב גם מסייע לבונה בסיס הידע.
המעטפת (Expert System Shell) כוללת את מנגנון ההיסק, מערכת ההסבר והממשק. היא לא תלויה בבסיס הידע ויכולה לשמש בסיסי ידע שונים.
יש הנחה שאם נעתיק את הידע המומחה למערכת, המשתמש יתנהג כמו מומחה. בעיות עולות כי מומחים לא תמיד יכולים לתאר את כל מה שהם יודעים. חלק מהידע הוא "טאצ'" בלתי פורמלי, וקיים גם הצורך ביכולת להתאים למצבים חדשים שלא נלמדים בקלות כחוקי חיזוי.
מערכת מומחה היא תוכנה שמנסה לחשוב כמו מומחה. תוכנה היא קבוצה של הוראות למחשב.
ב-1970 התחילו לבנות תוכנות שעוזרות בתחומים מיוחדים. בשנות ה-80 השתמשו בהן בחברות ובמפעלים.
החוק "אם, אז" אומר: אם משהו נכון אז נובע ממנו משהו אחר. חוקים כאלה עזרו למחשבים לתת עצות.
לדוגמה, מערכת שעזרה להגדיר מחשבים לחברה. זה חסך זמן וכסף.
לא כל המערכות עבדו טוב בעבודה אמיתית. ההשקעה ירדה ושם בא האינטרנט.
במאה ה-21 אותם רעיונות חזרו בשם "מערכות מבוססות חוקים". זה עזר לארגונים לארגן את הידע שלהם.
יש מערכות שמזהות צורות, מערכות שעוזרות לרופאים למצוא בעיות, מערכות שמנבאות מה יקרה, ומערכות שמלמדות אנשים מה לעשות.
רכיבים חשובים: בסיס ידע, מנגנון היסק, מערכת להסבר וממשק משתמש.
זה מאגר של עובדות וחוקים. העובדות הן דברים שקורים. החוקים מקשרים בין העובדות.
זה החלק שמחבר את העובדות והחוקים כדי לתת תשובה.
היא מסבירה למה התקבלה התשובה. זה עוזר למשתמש להבין.
זה המקום שבו שואלים שאלות ומקבלים תשובות.
המעטפת היא הכלי שמכיל את המנגנונים וניתן להשתמש בו עם מאגרים שונים.
לפעמים אנשים לא יכולים להסביר את כל מה שהם יודעים. לכן מערכת שלא מעודכנת עלולה לטעות.
תגובות גולשים