מורכבים

מורכבים (Asteraceae, הידועה גם כ-Compositae) היא משפחה גדולה של צמחים דו-פסיגיים. היא כוללת מאות סוגים(~1,700, 1,900 לפי הערכות) וכ־34,000 מינים. רוב המינים הם צמחים עשבוניים חד־שנתיים, דו־שנתיים או רב־שנתיים. יש גם בני שיח, שיחים, מטפסים ועצים. חלק מהם מייצרים מוהל חלבי (נוזל חלבוני שנמצא ברקמות), ורובם מכילים שמנים ארומטיים.

המשפחה נחשבת מתקדמת בהתפתחות הדו־פסיגיים. למרות מגוון גדול במבנה העלים והגבעול, יש אחידות בתבנית התפרחת המיוחדת שלה.

פיזור ותפוצה: המשפחה נפוצה כמעט בכל העולם. היא ענייה ביערות הטרופיים ועשירה באזורים צחיחים וסובטרופיים. בישראל מיוצגת המשפחה ביותר מ-300 מינים, ורבים מהם בולטים בנוף.

התפרחת האופיינית נקראת קרקפת (capitulum), היא נראית לפרט כמקבץ פרח אחד, אך בעצם מורכבת מעשרות עד מאות פרחים קטנים. המצעית (receptacle) היא המשטח שעליו יושבים הפרחים.

הקרקפת עטופה בקשקשים או חפים שיוצרים את מעטפת הקרקפת (involucre). בחלק מהמינים יש טבעת נוספת של חפיות משנה (calyculus) מתחת לחפי המעטפת.

הפרחים בקרקפת יכולים להיות צינוריים (פרחים בעלי צורת צינור) או לשוניים (פרח בעל רצועה שטוחה שנראית כמו לשון). לעתים הפרחים הפנימיים צינוריים והחיצוניים לשוניים, התבנית הזו יוצרת מבנה שדומה לפרח בודד.

הפרי הנפוץ במשפחה הוא זירעון חד־זרעי (cypsela או achene). הזירעון יבש ובעל קליפה קשיחה. בחלק גדול מהמינים יש בראש הפרי ציצית, שיערונים או זיפים שעוזרים להפצת הזרעים ברוח.

הזירעון נחשב לפרי מדומה (pseudocarp) משום שהוא מתפתח משחלה תחתית וגם מרקמות נוספות של הפרח.

השורשים בדרך כלל שיפודיים (שורש יחיד יורד למטה). במינים אחרים יש ציצה של שורשים סיביים, או שורשים מעובים לאחסון. הגבעולים יכולים להיות זקופים או משתרעים; לעתים הם מעוצים בחלקם.

העלים מסודרים לרוב במסורגות או נגדיות. צורת הטרפים משתנה מאוד, פשוטים, משוננים או שסועים.

ברוב המינים קיימים תעלות מוהל (תעלות שמכילות נוזל חלבוני). השומנים האתריים כוללים ססקוויטרפנים. אצל חלק מהמינים חומר האחסון העיקרי הוא אינולין, רב־סוכר שנבדל מעמילן.

רוב המורכבים מואבקים על ידי חרקים; מעט מהם מואבקים ברוח. הקרקפת יוצרת יחידת אבקה מושכת חרקים, שכן יש בה אבקה וצוף.

רבים מהמינים מציגים פרוטאנדריה, האבקנים מבשילים קודם (שלב זכר), והצלקות מוכנות לקבל אבקה לאחר מכן (שלב נקבה). מבנה מיוחד של מאבקים וצלקות עוזר להעביר אבקה ביעילות בין פרחים ולהפחית האבקה עצמית.

להלן כמה סוגים בולטים שנזכרים במקור: חסה (Lactuca) עם מין בר נפוץ, שינן (Taraxacum), הליצנית/שמליה (גזיר הדיר), סביון (Senecio), עולש (Cichorium) ודו־שן (Bidens). חלק מהם נפוצים ואחרים נדירים או מקומיים.

לחלק מהמינים יש ערך כצמחי נוי (פרחים לגנים), כמזון (למשל חסה, עולש) וכצמחי מרפא. עם זאת, יחסית לגודל המשפחה, מספר המינים בעלי חשיבות כלכלית גדולה אינו גדול.

בתמונה: חרצית, דרדר כחול, ציפורני חתול, גדילן מצוי, אדלווייס, קרדה מכסיפה וחסות בר.

מורכבים (Asteraceae) היא משפחה גדולה של צמחים. יש בה אלפי מינים.

רובם צמחים עשביים. חלקם שיחים או עצים קטנים. בישראל גדלים מאות מינים.

מה שנראה כ"פרח" גדול הוא בעצם קרקפת, ראש פרח שמורכב מהרבה פרחים קטנים.

המצעית היא המשטח שעליו יושבים הפרחים. סביב הקרקפת יש קשקשים שמגינים עליה.

יש שני סוגי פרחים בקרקפת: צינוריים (כמו צינור קטן) ולשוניים (כמו רצועה שטוחה). הפרי הוא זירעון, גרעין יבש.

בחלק מהמינים יש "ציצית", שערות דמויות מצנח. הציצית עוזרת לזרעים לעוף ברוח, כמו בשן־הדבושית (חזרת).

המורכבים מושכים חרקים. החרקים מביאים אבקה מפרח לפרח.

הרבה מינים מבשילים את האבקנים קודם, ואז הצלקות פתוחות לקבל אבקה. זה עוזר למנוע האבקה עצמית.

דוגמאות שבאות מהמשפחה: חסה ודימוי של שן־דבושית (שינן). רבים מהם משמשים כפרחים לגנים.