מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה

מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה (Sozialistische Einheitspartei Deutschlands, SED) הייתה המפלגה השלטת בגרמניה המזרחית בין הקמת המדינה ב-1949 ועד איחוד גרמניה ב-1990. המפלגה הוקמה באפריל 1946 ממיזוג של המפלגה הקומוניסטית של גרמניה (KPD) והסניפים המזרחיים של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD). המיזוג נעשה באזור הכיבוש הסובייטי, ולפי מקורות רבים נלווה ללחץ סובייטי על הסוציאל-דמוקרטים.

מייד אחרי מלחמת העולם השנייה השלטון הסובייטי שלט במזרח גרמניה. המיזוג ב-1946 יצר מפלגה אחידה באזור זה, והיא זכתה לתמיכה רשמית בעזרת הרשויות הסובייטיות. יחד עם זאת נותרו מחלוקות פנימיות בין חברים ששורשיהם היו בקומוניסטים ובסוציאל-דמוקרטים.

ה-SED הפכה במהרה למפלגה הקומוניסטית-למעשה: קומוניסטים החזיקו במשרות המפתח והיא הכחידה אופוזיציה פנימית. המדינה פעלה כמדינה חד-מפלגתית, אם כי היו מפלגות נוספות כחלק מ"חזית עממית", קואליציה שבה ה-SED שלטה בפועל.
בבתי הספר הוטמעו לימודי מרקסיזם-לניניזם (אידאולוגיה המבוססת על רעיונותיו של קרל מרקס ולנין) והשפה הרוסית הפכה לחובה.

המפלגה פעלה דרך רשת של קבוצות מקומיות. בכל מוסד ציבורי היו נציגי מפלגה. כך ה-SED השפיעה על מפעלים, חוות ומוסדות אחרים.

ועידות המפלגה היו הגוף הרשמי הגבוה. בוועידות אלה נבחרו נציגים ונקבעו מדיניות רחבה.

לרמות השונות היו מזכירים שאורגנו את העבודה הפוליטית. הם קידמו קמפיינים, הדריכו חברים ובחנו שהחלטות המפלגה מיושמות.

הוועדה המרכזית הייתה הגוף המנהיג בין ועידות המפלגה. חברים בה היו בדרך כלל גם חברים בפוליטביורו.

הפוליטביורו (הלשכה הפוליטית) היה מעגל צר של מקבלי ההחלטות, בדרך כלל 15, 25 חברים. המזכיר הכללי עמד בראשו. ממשלת גרמניה המזרחית נדרשה ליישם את החלטות הלשכה.

מזכירות הוועדה ניהלה את העבודה היומיומית והכינה החלטות לוועדה המרכזית. היא גם אישרה שינויים בנומנקלטורה, רשימת התפקידים המשמעותיים במדינה.

שנות ה-80 הביאו לחילוקי דעות פנימיים, במיוחד מול רפורמות גורבצ'וב בברית המועצות. גל הפגנות גדול ב-1989 (ברלין ולייפציג) החל לקרוע את שלטון ה-SED. ב-18 באוקטובר 1989 הונקר הודח; אגון קרנץ מונה כמחליפו אך לא הצליח להרגיע את ההמונים.
אירוע קריטי היה ב-9 בנובמבר 1989, כאשר תקנות נסיעה חדשות הביאו לפתיחת מעבר בחומת ברלין. זה האיץ את נפילת החומה.
ב-1 בדצמבר 1989 הפרלמנט המזרחי (הפולקסקאמר) ביטל את תפקידה המוביל של המפלגה בחוקה. ב-3 בדצמבר התפטרה הנהגת המפלגה כולה.

מחנה רפורמיסטי הפך לשליט בסתיו 1989. ב-16 בדצמבר המפלגה שינתה את שמה למפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי (PDS) והודיחה מנהיגים שמרניים. בבחירות במזרח ב-1990 קיבלה PDS כ-16.4% מהקולות. בשנת 2007 היא התמזגה עם מפלגה נוספת ויצרה את "די לינקה" (השמאל), שממשיכה להיות נוכחת בפוליטיקה הגרמנית.

הייתה גם סניף במערב ברלין. ב-1962 הוא נפרד והפך למפלגה עצמאית, שבעקבות שינויים ב-1990, 1991 התמזגה עם כוחות שמאליים אחרים.

ה-SED הייתה מפלגה שהשתלטה על חיי המדינה במזרח גרמניה למשך יותר ארבעים שנה. המבנה הארגוני שלה הבטיח שליטה פוליטית רחבה, אך חוסר גמישות ורדיפה של אופוזיציה הובילו לקריסתה ב-1989 ולשינוי זהותה לאחר מכן.

מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה קיצרה ל-SED. היא שלטה בגרמניה המזרחית מ-1949 עד 1990.
היא נולדה ב-1946 ממיזוג של הקומוניסטים (אנשים שרצו חברה שווה) והסוציאל-דמוקרטים (מפלגה אחרת).

הסובייטים שלטו במזרח גרמניה אחרי המלחמה. הם עזרו למזג את המפלגות שם.
לא כולם היו מרוצים מהמיזוג.

המפלגה שלטה בכל מקום: בבתי ספר, במפעלים ובמוסדות. היא לימדה מרקסיזם-לניניזם. זה רעיונות של מרקס ולנין על חברה שווה.

ולטר אולבריכט הנהיג תקופה ארוכה עד 1971.
אריך הונקר הנהיג אחריו עד 1989.
אגון קרנץ היה המנהיג האחרון.

ב-1953 הייתה מרד נגד המפלגה. השלטון דיכא את המרד בעזרת כוחות ביטחון, כולל השטאזי (הממשל היווה משטרה חשאית).
בשנת 1989 התרחבו ההפגנות. ב-9 בנובמבר ניסו לפתוח כללי נסיעה והדבר הביא לפתיחת חומת ברלין.
לאחר כך המפלגה איבדה את כוחה ופורקה בפועל.

ב-16 בדצמבר 1989 המפלגה שינתה את שמה ל-PDS. ב-1990 בבחירות היא קיבלה כ-16% מהמקום במזרח.
היא המשיכה להתקיים, וב-2007 התמזגה ויצרה את "די לינקה".

ה-SED שלטה זמן רב במזרח גרמניה. היא נוצרה במיזוג בשנת 1946. היא איבדה את השלטון אחרי ההפגנות ב-1989 והחלפת השם ל-PDS הוציאה אותה לדרך חדשה.