ארנולד צווייג

ארנולד צווייג (10.11.1887, 26.11.1968) היה סופר יהודי-גרמני.


צווייג נולד בגלוגאו שבשלזיה (כיום בפולין). למד היסטוריה, פילוסופיה וספרות באוניברסיטאות בברסלאו, מינכן וברלין. בתקופה זו הושפע מהפילוסופיה של ניטשה. הוא נטה לסוציאליזם ולציונות.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא הגרמני והשתתף בלחימה בצרפת, בהונגריה ובסרביה. ב-1917 הוצב במחלקת העיתונות של הפיקוד העליון ה"אובר אוסט" בקובנה (מפקדה גרמנית במזרח). שם פגש יהודים ממזרח אירופה. חוויות המלחמה הפכו אותו לפציפיסט (מישהו שמתנגד למלחמה) ונתנו חומר ליצירותיו.

סוף המלחמה מצא אותו בבוואריה ליד אגם שטרנברג, שם כתב מאמרים ומחזות. התקשר עם סופרים בולטים כמו ליון פויכטוונגר ואף הכיר את זיגמונד פרויד. אחרי ניסיון ההפיכה של היטלר ב-1923 עזב לבירה ברלין.

ב-1933, עם עליית הנאצים, הוצא מאגודת הסופרים וספריו נשרפו. בתחילת 1934 החרימו את רכושו והוציאו נגדו צו מעצר. צווייג עלה לחיפה בארץ ישראל וערך עיתון בגרמנית בשם "האוריינט". היה פעיל ציבורית ואף חבר בוועד להקמת בית הבימה.

למרות ציונותו לא מצא עצמו היטב ביישוב. הניתוק מהשפה והקושי הכלכלי, יחד עם עמדותיו הפציפיסטיות, הובילו אותו לעזוב את הארץ בסוף שנות ה־30.

ב-1948, בהזמנה מהרשויות הקומוניסטיות, עבר לאזור הכיבוש הסובייטי בגרמניה (שנהיה מאוחר יותר גרמניה המזרחית). שם בנה קריירה כסופר מוערך שהיה חביב המשטר. כיהן כחבר בפרלמנט ונשיא האקדמיה לאמנות של מזרח גרמניה בין 1950 ל־1953. ב-1958 קיבל את פרס לנין לשלום. ב-1962 פרש מפעילות ציבורית מסיבות בריאותיות. נפטר במזרח ברלין ב-1968 ונקבר בבית הקברות דורותיאנשטאדט.

ארנולד צווייג (1887, 1968) היה סופר יהודי מגרמניה.


הוא נולד בגלוגאו שבשלזיה. למד היסטוריה ופילוסופיה (שאלות על החיים).

במלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא. ב-1917 עבד במחלקת עיתונות של ה"אובר אוסט" בקובנה. שם פגש יהודים ממזרח אירופה. המלחמה גרמה לו להיות פציפיסט. פציפיסט זה מישהו שלא רוצה מלחמות.

אחרי המלחמה כתב ספרים, מאמרים ומחזות. הכיר סופרים חשובים ואנשים כמו זיגמונד פרויד.

ב-1933 הנאצים גרשו אותו מאגודת הסופרים. ספריו נשרפו. ב-1934 לקחו את רכושו ורצו לעצור אותו. הוא עלה לחיפה ועבד בעיתון גרמני שנקרא "האוריינט". הוא גם עזר להקמת בית הבימה.

למרות זאת הוא לא הרגיש בבית בארץ ועזב בסוף שנות ה־30.

בשנת 1948 עבר לגרמניה המזרחית בהזמנה רשמית. שם הגיע לתהילה. הוא כיהן בפרלמנט והיה נשיא האקדמיה לאמנות בין 1950 ל־1953. ב-1958 קיבל פרס חשוב לשלום. ב-1962 פרש בגלל בריאות לקויה. ב-1968 נפטר ונקבר בברלין.