מפרץ אילת

מפרץ אילת (הידוע גם כמפרץ עקבה, בערבית: خليج العقبة) הוא לשון ים ארוכה וצרה, שלוחה צפונית של הים האדום. המפרץ מפריד בין חצי האי סיני לחצי האי ערב; אורכו כ-180 ק"מ ורוחבו המרבי כ-25 ק"מ. שטחו כ-2,880 קמ"ר ונפחו כ-2,500 ק"מ מעוקב. עומקו הממוצע כ-900 מטר והעומק המרבי כ-1,820 מטר מול נואיבה. מבחינה גאולוגית הוא חלק מהבקע הסורי-אפריקני (שקע טקטוני שבו הלוחות נפרדים), וכך נוצר עומק רב.

משני צדיו מתנשאים הרים תלולים: הרי סיני ממערב והרי אדום ומדין ממזרח. שיפוע קרקעית המפרץ ממוצע כ-21% ובמקטעים מגיע ליותר מ-50%. מפרץ אילת נחשב לים טרופי; טמפרטורת מימיו ממוצעת מעל 20 מעלות צלזיוס. הוא עשיר באלמוגים, צדפות, חסרי חוליות ומאות מיני דגים טרופיים. העושר הביולוגי מושך תיירים וצוללים מרחבי העולם.

מפרץ אילת גם חשוב לתנועה ימית בין אפריקה לאסיה. בכניסה מהמדרום שוכנים האיים טיראן וסנפיר. האיים היו בעבר בבעלות סעודית והועברו למצרים לפני מלחמת ששת הימים. ערב המלחמה סגרו המצרים את מצרי טיראן; במהלך המלחמה הוסרו התותחים שהפריעו לשיט.

בקצה הצפוני שוכנות ערי הנמל אילת ועקבה. בחוף המצרי של מזרח סיני יש אתרי צלילה ותיירות בולטים, כמו נואיבה, דהב, שמורת ראס אבו גלום ושמורת נבק. האי טיראן בולט בשוניות האלמוגים ובציפורי הים שמקננות בו.

קרינת השמש והיובש באזור גורמים להתאדות גבוהה של מי המפרץ. התאדות (המראה שבו מים עוברים לאוויר) בדהב מגיעה עד כ-4,250 מ"מ לשנה, פי 400 מהגשם. התאדות זו יוצרת גרעון מים ומזרימה מים מדרום צפונה דרך מצרי טיראן. הזרימה הכוללת במפרץ היא נגד כיוון השעון; כשהמים נכנסים הם מוטים מזרחה בגלל כוח קוריוליס (הסטה שמתרחשת בגלל סיבוב כדור הארץ). לאחר מכן רוח צפונית משנה את כיוון הזרימה מערבה ואז דרומה.

האידוי המוגבר מקרר וממליח את מי המפרץ. הטמפרטורה השנתית הממוצעת כ-24°C, לעומת כ-27°C בדרום הים האדום. המליחות במים כ-4.08% לעומת 3.6% בדרום הים האדום. שכבות המים במפרץ הן בעלות מליחות וטמפרטורה שווים, ולכן מתאפשר ערבול אנכי; ערבול זה מספק חמצן גם לעומקים הגדולים.

הגאות והשפל במפרץ הן דו-יומיות, כלומר יש שתי גאות ושפל בכל יממה. הפרשי הגובה בין גאות לשפל קטנים, בערך מטר אחד.

החוף המצרי במזרח סיני מחולק לשלוש יחידות נוף עיקריות, שבהן נמצאים אתרי צלילה, כפרי נופש ושמורות טבע.

החי במפרץ הוא חלק ממערכת החיים של הים האינדי, אך רבות מהמינים לא יכולים לחדור רחוק בגלל תנאי מליחות וטמפרטורה. מינים רבים במפרץ הם אנדמיים (חיות או צמחים שמצויים רק במקום הזה), ושיעורם בקבוצות מסוימות יכול להגיע לכ-30%. חלק מהמינים הללו התפתחו מאז תקופת הים שלטיס.

כיסוי חופי על ידי נמל צבאי, נמל אזרחי, מפעלי תעשייה ותיירות רבה משפיעים על רמת הזיהום במפרץ. מפעלים הממזגים מי קירור עם חלקיקי מתכת מחזירים מים חמים למפרץ. קיימות בעיות דליפת ביוב בעקבה ובאילת וכן מחלוקות סביב כלובי דגים. בשנים 1994, 1996 נחתמו הסכמים לשיתוף פעולה אקולוגי בין ישראל לירדן, במטרה להקטין הזיהומים ולשמר את המפרץ.

מפרץ אילת (גם מפרץ עקבה) הוא חלק ארוך וצר של הים האדום. מפריד בין חצי האי סיני לחצי האי ערב. אורך המפרץ כ-180 ק"מ ורוחבו עד כ-25 ק"מ. המים בו עמוקים מאוד בגלל שבר בגיאולוגיה שנקרא הבקע הסורי-אפריקני (פיצול של קרום כדור הארץ).

הרים גבוהים עומדים משני צידי המפרץ. המים חמים, לכן יש בו הרבה דגים טרופיים ואלמוגים. אלמוגים הם יצורים שנראים כמו צמח, אבל הם חיות. אנשים צוללים בתיירות הרבה כדי לראות את החיים הימי.

השמש והאוויר החם גורמים להרבה התאדות (מים שהופכים לאוויר). התאדות (התופעה שבה מים נעלמים לאוויר) גורמת לכך שמים נעים מדרום לצפון דרך מצרי טיראן. המים במפרץ מלוחים יותר (מליחות = כמה מלח יש במים) ומעט קרירים יותר יחסית לדרום הים האדום. השכבות במים דומות במליחות ובטמפרטורה, ולכן מתערבבים ומספקים חמצן גם לעומק.

החוף המצרי מחולק לשלוש יחידות נוף עיקריות. יש בו אתרי צלילה וכפרי נופש.

הרבה מינים בים הזה מגיעים מאוקיאנוס הודי. חלק מהיצורים הם אנדמיים (חיים רק כאן). בגלל התנאים הייחודיים, המינים המקומיים מצליחים כאן מאוד.

יש זיהומים בגלל נמל, תעשייה ותיירות. מפעלים מחזירים מים חמים שיש בהם חלקיקי מתכת. גם דליפות ביוב בבעיות בעקבה ובאילת. בשנים 1994, 1996 חתמו מדינות באזור על הסכמות לשמור על המפרץ.