הכרזה על "מצב חירום" התקבלה ב-19 במאי 1948 והיא קיימת מאז ללא הפסקה. מצב חירום מקנה לכנסת או לממשלה סמכויות להוציא תקנות לשעת חירום, כלומר כללים מיוחדים ומתזזים שיכולים להגביל חירויות יסוד באופן זמני. החוק לא מגדיר תרחישים ברורים שבהם יש להפעיל מצב חירום.
הכלי התחיל בתקנות הבריטיות מ-1945. סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, שאושר ב-19.5.1948, אפשר להכריז על מצב חירום ולהתקין תקנות שיכולות אפילו לשנות חוקים זמנית. ב-1996 הוכנס חוק יסוד: הממשלה והועברה הסמכות להכריז על מצב חירום לכנסת, אך ניתן היה לממשלה להכריז במקרים דחופים לפני כינוס הכנסת. החוק החדש גם הגביל במידה מסוימת את כוחן של תקנות שעת חירום: הן לא יכולות למנוע פנייה לבתי משפט, לקבוע ענישה למפרע או להפגע בכבוד האדם.
בשינוי של 2001 נכללו הסדרים נוספים בחוק היסוד (סעיפים 38, 39) שנכנסו לתוקף עם הקמת הממשלה שלאחר הבחירות לכנסת השש עשרה.
ככלל הכנסת היא המוסמך להכריז על מצב חירום לתקופה של עד שנה. הממשלה יכולה להציע זאת ולהגישה לכנסת. כאשר מגיעה הצעה, מתכנסת ועדה משותפת של ועדת חוץ וביטחון ווועדת חוקה, חוק ומשפט כדי לדון ולהמליץ. במצבי דחיפות שבהם לא ניתן לכנס את הכנסת, הממשלה רשאית להכריז למשך עד שבעה ימים, עם אפשרות להארכה של שבעה ימים נוספים אם הכנסת לא התכנסה. הכנסת רשאית לבטל את המצב בכל עת.
ההכרזה מ-1948 ניתנה בזמן מלחמת הקמת המדינה כדי להעניק כלים לטיפול בקשיים הביטחוניים והמנהליים. למרות שהנסיבות השתנו, המצב לא בוטל כי חוקים רבים נקשרו לקיומו. למשל סעיף 11 בחוק שעות עבודה ומנוחה מאפשר העסקת עובדים בשעות נוספות בתקופת חירום. יש גם חוקים וצוויים שנוגעים לתפיסת מקרקעין, פיקוח על מצרכים ושירותים ומעצרים מנהליים.
בשלהי שנות ה-90 הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בדרישה לבטל את ההכרזה. בית המשפט נתן מדינה ארכות להשלים תיקונים בחקיקה. מאז 2000 הממשלות חתרו להפריד חוקים מהזיקה למצב החירום. הוועדה המשותפת ביטלה עשרות צווים, כולל צווים ישנים ועממיים.
בג"ץ ומנהיגי מערכת המשפט הביעו ביקורת על קצב התיקון והנתק בין חקיקה ישנה למציאות. ב-2009 הוקם צוות מעקב להאיץ את הפרדת החקיקה ממצב החירום. בשנת 2009 נותרו 165 צווים ו-9 חוקים. לקראת סוף 2017 נותרו 21 צווים ו-6 חוקים. ב-2017 האריכה הכנסת את מצב החירום עד אוגוסט 2018.
בשנים האחרונות נותרו מספר צווים וחוקים שטרם תוקננו. ב-13 ביוני 2023 האריכה הכנסת את המצב בשנה נוספת. ב-28 במאי 2024 האריכה הכנסת את התוקף עד 31 בדצמבר 2024. ב-24 בדצמבר 2024 האריכה הכנסת שוב עד כו כסלו תשפו (דצמבר 2025).
ב-19 במאי 1948 הוכרז בישראל "מצב חירום". מצב חירום נותן למדינה כללים מיוחדים לזמן קצר. כללים אלה נקראים תקנות. תקנות הן חוקים זמניים.
הרעיון התחיל בתקנות שהיו בימי השלטון הבריטי ב-1945. אחרי הקמת המדינה נקבע בחוק שאפשר להכריז על מצב חירום. בשנות ה-90 הוחלט שהכנסת היא זו שצריכה להכריז בדרך כלל.
כנסת היא בית המחוקקים של ישראל. היא יכולה להכריז על מצב חירום לשנה. הממשלה יכולה להכריז לבד בחירום למשך עד שבעה ימים. ועדה משותפת בוחנת את ההצעה לפני ההצבעה בכנסת. הכנסת יכולה לבטל את המצב בכל זמן.
המצב הוכרז בזמן מלחמת הקמה. מאז לא בוטל כי חוקים רבים תלויים בו. למשל חוק העבודה מאפשר שעות נוספות במצב חירום. בשנים האחרונות פעלו לשנות חוקים ולהסיר קשירה זו.
בשנת 1999 ארגונים ביקשו מבית המשפט לבטל את המצב. בית המשפט נתן למדינה זמן לשנות חוקים ישנים. מאז הוסרו צוויים ישנים רבים, כמו צווי פיקוח על מוצרי מזון ישנים. ב-2017, ב-2023 וב-2024 האריכה הכנסת את מצב החירום עוד שנה או עד תאריך קרוב.
תגובות גולשים