מצודת אנטוניה

מצודת אנטוניה היא מצודה מתקופת הבית השני שהקים הורדוס בירושלים. היא נבנתה בשנת 35 לפנה"ס על קצהו הצפון‑מערבי של הר הבית. למצודה היו קירות חיצוניים גבוהים ומבנה שנראה כמגדל גדול עם ארבעה מגדלים קצוות. האולמות התת‑קרקעיים חיברו את המצודה להר הבית.

גובה המגדלים נמדד ב־50 אמה (אמה, יחידת אורך עתיקה, כ־0.5 מטר), כלומר כ־25 מטרים. מגדל אחד היה גבוה יותר, כ־70 אמה (כ־35 מטרים). המצודה נקראה על שם מרקוס אנטוניוס, שהיה פטרונו הפוליטי של הורדוס. ההיסטוריון יוספוס פלביוס תיאר את המצודה והדגיש את חשיבות מיקומה על הגובה ששולט על הר הבית.

המצודה שימשה את הרומאים כבסיס צבאי להשגחה על הר הבית. יש חוקרים שמזהים אותה כמקום שבו נשפט ישו, ומקשרים אותה ל"מרצפת האבנים" או "גובתא" שהוזכרה בבשורת יוחנן.

במהלך המרד הגדול ב־66, כשנציב הרומאים גסיוס פלורוס ניסה להגיע להר הבית, הורסים של האולמות התת‑קרקעיים היו אחד ממעשי המרד הראשונים. בהמשך, המורדים בהנהגת אלעזר בן חנניה צרו על המצודה וכבשו אותה. הרומאים שבה היו נכנעו, ורבים מהם נרצחו פרט למפקד שנשאר בחיים אחרי שהתחייב להתגייר. בשנת 70 טיטוס כבש שוב את המצודה ופקד להרוס בניינים במתחם כדי לפלס גישה רחבה להר הבית.

בצפון‑מערב מבנה הר הבית נחשפו שרידי בנייה מרשימים, שהתבלבלו בעבר עם שרידי מצודת אנטוניה. חלק מהשרידים התגלו במאה ה־19 בזמן בניית מנזר האחיות ציון. הגוש הבולט הוא סלע חצוב במידות כ־45×120 מטר, שמתנשא כמה מטרים מעל פינת הר הבית. לידו נמצא בית ספר אל‑עומריה ובריכת הסטרותיון, שבעזרת תיאורי יוספוס מזוהה כחלק מחפיר צפוני של המצודה.

חוקרים מסכימים שחלק מהשרידים ששויכו בעבר לאנטוניה שייכים למעשה לתקופת איליה קפיטולינה, השם הרומי של ירושלים אחרי הכיבוש.

מצודת אנטוניה היא מצודה שבנה הורדוס ליד הר הבית לפני יותר מ־2000 שנה. היא עמדה בפינה הצפון‑מערבית של ההר.

המצודה הייתה עם קירות גבוהים וארבע מגדלים. היו בה גם אולמות מתחת לקרקע, שחיברו אותה להר הבית. הגובה של המגדלים נמדד באמה. אמה היא מידה ישנה, בערך חצי מטר.

שמה בא על שם מרקוס אנטוניוס, שהיה ידיד פוליטי של הורדוס. הרומאים שמרו שם חיילים כדי להסתכל על מה שקורה בהר הבית.

יש אנשים שמאמינים שישו נשפט ליד המצודה. בזמן מרד גדול בשנת 66, המורדים תקפו את המצודה וכבשו אותה. הרומאים חזרו בכוח בשנת 70 והרסו חלקים כדי להגיע להר הבית.

בחפירות ליד הפינה הצפון‑מערבית נמצאו שרידים גדולים. יש שם גוש סלע גדול במידות כ־45×120 מטר, ובריכה שנקראת הסטרותיון. חוקרים אומרים שחלק מהשרידים הם משלב מאוחר יותר, מהתקופה שהרומאים קראו לעיר איליה קפיטולינה (זה השם הרומי לירושלים).