מצווה

מצווה היא חובה הלכתית על האדם, ובפרט על עם ישראל. מקור חלק מהמצוות הוא בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. חכמים הוסיפו גם מצוות דרבנן, תקנות והרחבות שנועדו להגן על המצוות. המונח "מצווה" נגזר מהמילה "צו" (ציווי).

מטרת המצוות היא לקדש את האדם ולקרב אותו אל האל. במסורת נדרש האדם לקיים מצוות "לשמן", כלומר מתוך אהבה וכוונה פנימית ולא רק מתוך חישוב של שכר.

מקובל שמניין המצוות שבתורה הוא 613 (תרי"ג). פירושי המספרים נובעים מהמסורת, ויש ויכוחים בין חכמים על מה בדיוק נכלל בספירה. בנוסף ל-613 ישנן מצוות דרבנן (שבע) ומצוות שבעת בני נח, מצוות כלליות לכל בני האדם.

המצוות מתחלקות ל'עשה', חובות לבצע פעולה, ו'לא תעשה', איסורים להימנע מעשייה. חלק ממצוות העשה הן "שהזמן גרמן", תלויות בזמן (למשל, תקיעת שופר או ישיבה בסוכה). נשים בדרך כלל פטורות ממצוות שע"ה שהזמן גרמן. לפעמים מצווה שנראית כ'לא תעשה' דורשת פעולה, כמו "לא תעמוד על דם רעך", חובה להציל.

המונח "דאורייתא" מציין מצווה שמקורה בתורה עצמה. "מדרבנן" מציין תקנה של חכמים. ההבחנה חשובה בפסיקה ההלכתית, אך בזרם האורתודוקסי נשמרות גם דרבנן כחלק מההקפדה. הקראים, שאינם מקבלים את התורה שבעל פה, מקפידים בעיקר על מצוות דאורייתא.

חלק מהחלוקות נוגעות למטרת המצווה: בין מצוות בין אדם למקום (יחס לאל) ובין אדם לחברו (יחסים בין-בני-אדם). עשרת הדיברות מהווים מסגרת עלית של ערכים שממנו נובעים חוקים נוספים.

בין אדם לחברו: למשל "כבד את אביך" ו"לא תגנוב". בין אדם למקום: למשל "לא יהיה לך אלוהים אחרים" ו"זכור את יום השבת".

בחלק מהמצוות יש דרגות של חשיבות. הערך של פיקוח נפש (שמירת החיים) גובר על רוב המצוות. עם זאת יש שלוש מצוות שעליהן נאמר "ייהרג ובל יעבור", כלומר יש להעדיפן גם במחיר סכנת חיים: עבודה זרה, גילוי עריות (מיני עבירות חמורות) ורצח. שלוש אלה נכללות גם בשבע מצוות בני נח.

ברוב מצוות ה'לא תעשה' אין הבדל בין גברים ונשים. במצוות עשה יש הבדל בסוג החובות: נשים בדרך כלל פטורות ממצוות שהזמן גרמן, אם כי יש יוצאי דופן כמו שבת ואכילת מצה בפסח.

מעשה המצווה מורכב משלושה מרכיבים עיקריים: המעשה עצמו והכוונה (הרצון לבצע). הדיון ההלכתי חלוק: יש שפוסקים שכונה דרושה כדי להיחשב לקיום המצווה, ואחרים שאינם מחייבים כוונה במקרים מסוימים. לדוגמה, תקיעת שופר שנעשית למטרה של נגינה לא נחשבת בעיניהם כתקיעה למצווה.

לא לכל המצוות מצוין סיבה ברורה בתורה. הוגים שונים ניסו להסביר: הרמב"ם טען שמטרת המצוות היא תיקון הנפש והחברה. אחרים ראו במצוות סמלים לערכים מוסריים או אמצעים לחינוך מוסרי.

בחלק מהחוקים שבתורה מצוין עונש או שכר, בחלק מן המצוות לא מצוין. במסורת מדברים על עיסוק בתורה ובמצוות מתוך אהבה ולא רק מתוך ציפייה לשכר. במקורות התלמודיים מופיעים רעיונות של שכר ועונש בעולם הבא, אך גם דגש על החשיבות של עשייה מתוך כוונה פנימית.

מצווה היא חובה דתית. (חובה שמבקשים שקיים יהודים.)
רוב המצוות מקורן בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. (התורה שבעל פה זאת המסורת שהחכמים הביאו.) יש גם מצוות דרבנן. (הן נוספו על ידי חכמים כדי להגן על המצוות.)

נוהגים לומר שיש 613 מצוות בתורה. יש גם כמה מצוות של חכמים ועוד שבע מצוות לכל בני האדם (שבע מצוות בני נח).

מצוות עשה הן לעשות משהו. מצוות לא תעשה הן להימנע ממשהו.
חלק מהמצוות הן "שהזמן גרמן". (זה אומר שהן קורות בזמן מסוים.) נשים בדרך כלל פטורות ממצוות כאלה. דוגמה: תקיעת שופר וישיבה בסוכה.
לפעמים איסור דורש פעולה, כמו לעזור לאדם שצרך הצלה.

"דאורייתא" זה משהו שנכתב בתורה. "מדרבנן" זו הוראה של החכמים. ההבדל משפיע על ההלכה.

יש מצוות שמחברות אותנו לאל, ויש מצוות שמחברות אותנו לאנשים אחרים. לדוגמה: "לא תרצח" שומרת על החיים. "זכור את השבת" מזכיר מנוחה.

יש שלוש מצוות שאסור לוותר עליהן אפילו בסכנה. (זה כולל איסור על עבודה זרה, רצח וגילוי עריות.)

ברוב האיסורים אין הבדל בין נשים לגברים. במצוות עשה יש הבדלים: נשים בדרך כלל פטורות ממצוות תלויות-זמן, אבל יש יוצאים מן הכלל כמו שבת.

לעשות מצווה צריך גם מעשה וגם כוונה. חכמים דנו האם הכוונה תמיד דרושה. לפעמים מעשה בלי כוונה לא נחשב, ולפעמים כן.

לא תמיד כתוב למה צריך לקיים מצווה. חכמים שונים הסבירו זאת בדרכים שונות. חלק אמרו שהמצוות מתקנות את הנפש והחברה. יש גם דיבורים על שכר בעולם הבא, אבל חשוב גם לקיים מצוות מתוך אהבה ולא רק בגלל שכר.