''מצוות תלמוד תורה'' היא מצוות עשה מהתורה ללמוד את התורה שבכתב (התנ"ך) ושבעל־פה (הלכות ומסורת), וללמדה לאחרים. נשים אינן חייבות בלימוד המלא אלא בלימוד ההלכות המעשיות החיוניות להן.
מקורות בתנ"ך ובראשית המסורת התנו את החיוב. בתלמוד (מקור במסכת קידושין) מפורטים שלושה היבטים: ללמד את עצמך, ללמד את בנו וללמד תלמידים. הפוסקים נחלקו אם אלה מצווה אחת או כמה מצוות; הרמב"ם סופר זאת כמצווה אחת.
חכמים הדגישו את מעלת הלימוד. במשנה נאמר שלימוד התורה גדול מכל מצווה מעשית. בתלמוד מובאים שבחים רבים ללומד ולמקומות של תורה, ולעומת זאת מחמירים לגבי מבטלים אותה.
יש מחלוקת כמה זמן חייבים ללמוד. דעה מעטה קובעת "קביעת עתים", זמן קבוע ביום ובלילה, ושעת הדחק אפשר לצאת ידי חובת זה בקריאת שמע. דעות אחרות דורשות ניצול מרבי של הזמן הפנוי כדי לא לשכוח את הנלמד. יש שהכריעו שזה אידיאל של תלמידי חכמים בלבד, ויש שאומרים שזה חובה על כולם.
האב חייב לדאוג לחינוך בנו, ולשכור מלמד כשצריך. מחלוקות קיימות האם החובה כוללת רק מקרא או גם משנה ותלמוד. הקהילה חייבת לדאוג לחינוך הילדים, גם לעניים. תחילת הלימוד היא מהילדות, והלימוד המוסדר מתחיל בסביבות גיל שש־שבע.
המשנה מעודדת להעמיד תלמידים רבים. בית הלל ראה בלימוד זכות לכל אדם, בעוד שבית שמאי תמך בסינון ומלמד רק מעטים בעלי תכונות מיוחדות.
"תורה" נרחבת: כתובים (מקרא), נביאים, משנה, גמרא (פירושים והלכות), הלכה ואגדה, ומידות. נפלו דיונים מה ללמוד וכיצד לחלק את הזמן. הרמב"ם המליץ, אחרי יסודות, להתמקד בלימוד תלמודי (גמרא) ומחשבה. הר"ן וקבוצת פוסקים אחרים דגלו בלימוד יומי מאוזן של מקרא והלכה.
אי־אפשר לכסות את כל התורה בחיים, אך יש חובה על היסודות: מקרא, הלכות בסיסיות וטעמים. רמת הלימוד צריכה לאפשר לענות על שאלות באופן מהיר ובטוח.
דנים בשתי גישות: בקיאות בהיקף החומר ("בקי"ות") מול עיון עומק (פלפול). יש האומרים שלימוד בלי הבנה אינו רצוי; אחרים מוצאים תועלת גם בקריאה פשוטה של דברי תורה. יש ויכוח לגבי עד כמה חובה לעסוק בעיון.
הרצוי הוא ללמוד לשם עצמו, להבין וליישם. יש דעות שונות על המניעים: הנאה או שאיפה לפרקטיקה לא מביסים את ערך הלימוד.
בתלמוד ננזף מי שלומד לשם כבוד או כסף. עם זאת, מעשית ניתן שכר לרבנים ולמלמדים, והרמב"ם התנגד לחלק מהנהגות אלו. בדורות האחרונים התקבל היתר פרנסה מלימוד, אם כי נשארו קולות מתנגדים.
בתרבות היהודית המודרנית התגבשה תמונה שבה התורה תופסת מקום מרכזי וערכי, מעל מוסדות אחרים מבחינת יראת כבוד והשפעה רוחנית על העם.
לנשים חובת ידע בדינים החלים עליהן וביסודות האמונה. ההלכה בדרך כלל לא מטילה עליהן חובת תלמוד תורה כפי שהיא על הגברים. חז"ל נחלקו; הרמב"ם מבחין בין סוגי לימוד. במאה האחרונה נוצרו מסגרות חינוכיות רחבות לנשים, ובכמה מקומות נלמדת גם גמרא לנשים.
לימוד מתקיים בלימוד עצמי, בשיעורים אצל רב או במוסדות כמו בתי מדרש וישיבות. בתקופה המודרנית נפתחו מדרשות לנשים, ישיבות שוויוניות ומסלולי לימוד מקוונים.
על פי ההלכה אין לאפשר לגוי ללמוד את כל התורה, כדי למנוע תקלות חברתיות ולשמר הבחנה בין העמים. מותר ואף מצווה ללמדם את שבע מצוות בני־נח. לפני גיור מותר ללמד עקרונות בסיסיים של התורה.
מצוות תלמוד תורה אומרת שצריך ללמוד תורה, את הכתובים ואת המסורת בעל־פה.
תנ"ך והתלמוד אומרים שצריך ללמוד ולהעביר תורה לדורות הבאים.
הלימוד חשוב מאוד. חכמים אמרו שלימוד מביא לעשות מצוות טובות.
יש מחלוקת כמה זמן צריך להקדיש. חלק אומרים לקבוע זמן יום ולילה. אחרים אומרים לנצל גם זמני פנאי.
האב צריך להשיג מלמד לילד. אם אין כסף, הקהילה אמורה לעזור. מתחילים ללמד ילדים מילדות, ובגיל שש־שבע מתחיל לימוד מסודר.
יש שאמרו ללמוד הרבה אנשים, ויש שאמרו לבחור מי לומד לפי יכולת.
"תורה" כוללת את הכתובים (התנ"ך - ספרי קדומים), משנה (הלכות קצרות) וגמרא (הסברים על ההלכות). אנשים מדברים אם ללמוד הרבה או להתעמק בעומק.
נשים לומדות את הדינים החשובים להן ואת יסודות האמונה. היום יש מסגרות לימוד לנשים ובנות.
לומדים בבית מדרש, בישיבה, בבתי ספר ובאינטרנט. יש מדרשות ושיעורים מיוחדים לנשים.
לגוי מותר ללמוד עקרונות בסיסיים, ובפרט את שבע מצוות בני־נח (חוקים כלליים לאנשים).
תגובות גולשים