מצלמת רפלקס בעצמית אחת (באנגלית: Single-Lens Reflex, SLR) היא משפחה של מצלמות מקצועיות וחובבניות. היתרון המרכזי הוא היכולת לראות לפני הצילום את התמונה שתתקבל דרך העדשה. אפשר לשלוט ידנית בגודל הצמצם (פתח העדשה) ובמהירות התריס, כדי לקבל תוצאות רצויות. אחת התכונות הבולטות היא העדשות המתחלפות, שאפשרותן משפרת צילום בזוויות, בטווחי מרחק ובתנאי תאורה שונים. בתחילת המאה ה-21 עברו צלמים רבים למצלמות רפלקס דיגיטליות, שהחליפו בהדרגה מצלמות על סרט.
במצלמת רפלקס יש מראה הממוקמת בזווית של 45 מעלות בין העדשה לבין סרט הצילום או החיישן. המראה מקרינה את התמונה אל מסך המיקוד ומשם דרך מנסרה מחומשת לעינית, כך שהצלם רואה בדיוק מה שהעדשה רואה. בזמן החשיפה המראה מתרוממת, והאור מגיע אל התריס ואז אל סרט הצילום או החיישן. היתרון במערכת הזו הוא הדיוק של הראייה דרך העדשה. בעבר שימשו גם מצלמות רפלקס בעלות שתי עדשות (TLR), שבהן הליך הצפייה והצילום נעשו בעדשות שונות. צוינו חסרונות כגון שוני קל בין מה שצופה הצלם לבין מה שנרשם, ועלות גבוהה יותר של שתי עדשות.
במצלמות רפלקס דיגיטליות חיישן אור דיגיטלי (CCD או CMOS) מחליף את סרט הצילום. מצלמות אלו נפוצות אצל מקצוענים וחובבים מתקדמים. התצורות הבסיסיות יכולות לעלות כ-350, 1,000 דולר. בהתחלה ההבדל העיקרי בין מצלמות פילם ל-DSLR היה החיישן. עם הזמן נוספו מסך צפייה, תפריטים וחיבור למחשב. גודל החיישן משפיע על איכות התמונה, על רעש אלקטרוני, ועל גודל העדשות: חיישן גדול מקטין רעש אך מייקר את המצלמה.
מצלמות רפלקס דיגיטליות מפתרות רבים מחסרונות המצלמות הקומפקטיות: הן מספקות תמונות איכותיות, קצב צילום מהיר, ותצוגה מקדימה חדה. חסרונות כוללים עלות גבוהה וגודל ומשקל. בזמן חשיפה אי־אפשר לראות בעינית האופטית, כי המראה מתרוממת וחוסמת את הדרך. כדי לעקוף זאת נוספה תכונת Live View, שמאפשרת לראות את התמונה על המסך האחורי גם בעת חשיפה.
צילום וידאו זמין ברוב ה-DSLR, אבל לא בכל הדגמים האוטו-פוקוס מספיק מהיר לוידאו. דוגמה לחדשנות בתחום היא קנון 70D מ-2013, שבו פותח מערכת Dual Pixel, בה כל פיקסל בחיישן משתתף במערכת האוטו-פוקוס. בעיות נוספות הן הצטברות אבק על החיישן בעת החלפת עדשות. חברות ניסו פתרונות כמו הרעדה אולטראסונית לניקוי החיישן, או מחיצה אטומה בין העדשה לחיישן (למשל אצל Sigma). קיימים גם ערכות ניקוי עצמיות שמפחיתות מגע ישיר עם החיישן.
בעקבות גודלם וכובדם של ה-DSLR הופיעו מצלמות חסרות מראה (Interchangeable Lens Electronic Viewfinder, ILEV). מצלמות אלו שומרות על עדשות מתחלפות וחיישן גדול, אבל מחליפות את העינית האופטית בעינית אלקטרונית. כך מוסרבים חלק מהחסרונות של מנגנון המראה הקלאסי, ומתקבלת אלטרנטיבה קלה יותר.
מצלמת רפלקס בעצמית אחת (SLR) היא מצלמה שבה צופים דרך העדשה. כך רואים לפני הצילום בדיוק את מה שיצלמו. יש לה עדשות שאפשר להחליף. זה עוזר לצלם מקרוב או מרחוק.
בפנים יש מראה שמטילה את התמונה על מסך מיקוד. מהמסך התמונה מגיעה לעינית, והצלם רואה אותה. כשלוחצים לצילום, המראה מתרוממת. האור עובר אל התריס ואז אל הסרט או אל החיישן (חיישן הוא לוח קטן שקולט אור).
במקום סרט יש חיישן דיגיטלי. זה נותן תמונות ברורות יותר ויכולת לצלם מהר. אפשר לראות את התמונה על המסך האחורי בשיטת Live View. לעיתים המצלמה כבדה וגדולה. לפעמים יש אבק על החיישן אחרי החלפת עדשות. יש דרכים לנקות את החיישן או מערכות שמונעות כניסת אבק.
יש מצלמות שמדמות את ה-SLR. הן מראות את התמונה על המסך או בעינית אלקטרונית. לעיתים אין אפשרות להחליף עדשה בהן. הן לא משתמשות במראה, ולכן פחות מסובכות והן יכולות לצלם וידאו בקלות.
תגובות גולשים