מקדה הייתה עיר כנענית ובהמשך ישראלית בשפלת יהודה בתקופת המקרא. השם מופיע בעיקר בספר יהושע. הסיפור המקראי מקשר אותה למלחמת יהושע בברית הדרומית של ערי הממלכה הכנעניות. שם מתואר המרדף אחרי צבאות הברית הנסים והחיסול של מלכי הברית שהסתתרו במערה.
מקדה מוזכרת גם ברשימות כיבושי יהושע וברשימת ערי נחלת שבט יהודה. בנוסף נמצאו אזכורים ארכאולוגיים: השם מופיע בשתי כתובות עבריות על אוסטרקון (חרסית עם כתב) שנרכש בשוק אך כנראה מקורו בחורבת אלכום. אדם בשם "מכי בן הצליהו ממקדה" מוזכר בחרס אחיקם מסוף תקופת בית ראשון, שנמצא בחורבת עוזה. בבעלי־שפה אחרים השם מופיע כ"מנקדה" באוסטרקונים אדומיים מתקופת המלך הפרסי ארתחששתא השני (מלך פרסי מן העת העתיקה).
אוסביוס מקיסריה, היסטוריון מהמאה ה-4, ציין אתר קרוב לבית גוברין כזיהוי אפשרי, ופרוקופיוס גם הוא מזכיר מיקום דומה במאה ה-6. אוסביוס לא תואם את מיקום המקרא, ויש טיעונים המצביעים על חורבת בית מקדום או על תל א-צאפי כאתרים אפשריים למקדה העתיקה.
לפי כל הידיעות הללו ניתן לזהות את מקדה כישוב בשפלת יהודה. לפי התיאורים הצבאיים במקרא היא צריכה להיות דרומית לעזקה וצפונית ללכיש, וקרובה יחסית ללכיש. במאה ה-20 הוצעו זיהויים שונים לאתר. שמו של המקום כנראה נגזר מהשורש נק"ד, הקשור ברעייה, ומשמעותו הקרובה היא "מקום מרעה".
מקדה הייתה עיר מאוד ישנה בשפלת יהודה. שפלה זה האזור הנמוך בין הים להר.
בסיפור של יהושע היא חלק ממלחמה של כמה ערים יחד. במקרא כתוב שהמלכים ברחו והתחבאו במערה.
השם מקדה מופיע גם על חרסים עם כתב. חרס כזה נקרא אוסטרקון. בחרסים אלה ראו אנשים ששמות מתושבי המקום נכתבו.
חוקרים קדומים כמו אוסביוס ופרוקופיוס ניסו למצוא את המקום. יש שמחשבים שתל א-צאפי או חורבת בית מקדום יכולים להיות מקדה.
השם כנראה מגיע משורש שקורה בו רעייה. זה משמעו "מקום מרעה", מקום שבו היו מרעים את הצאן.
תגובות גולשים