'''מקדש הורדוס''' הוא הכינוי לשיפוץ המפואר של בית המקדש השני, שביצע הורדוס מלך יהודה במאה הראשונה לפנה"ס. הוא הרחיב את שטח הר הבית ובנה את המתחם בסגנון רומי, אך לא קרא לו "בית המקדש השלישי" כי עבודת הקורבנות נמשכה ברצף.
בשנת שמונה-עשרה למלכותו (19 לפנה"ס) החל הורדוס את הפרויקט. יוסף בן מתתיהו מציין שהורדוס ראה בכך מפעל שייזכר לעד. התחילו ביצירת ביטחון אצל העם שהמקדש הישן יישמר עד להקמת החדש. בבנייה השתתפו כ-10,000 פועלים, ובהם כ-1,000 כהנים (כהן = אדם הממלא תפקיד דתי במקדש) שהוכשרו לעבוד כבנאים.
בנוסף, לפי המסורת נזכר מעשה מצער: הורדוס פגע בחלק מהחכמים, ובאמצעות בניית המקדש חיפש כפרה.
הורדוס שינה את הצורה והגובה של ההר, הרחיב את המתחם בעיקר דרומה וצפון, והקיף את השטח המתווסף בחומות חדשות. הרחבה יצרה פלטפורמה רחבה יותר בהר הבית ועליה הקים מערכת של ארבעה סטווים (עמודים מקיפים) סביב חצר ומקדש במרכז, בדומה לערים רומיות כמו אנטיוכיה ותדמור.
בחומה המזרחית נראה התפר בין בנייה חשמונאית ישנה לבנייה ההרודיאנית. הורדוס גם בנה מבנים עזר כמו קשת רובינסון וקשת וילסון, שהובילו אל הרחבה החדשה.
העבודות החלו בשנת 19 לפנה"ס, אך יש מחלוקת לגבי סיומן. מקורות אחדים מדברים על מספר שנים בודדות של עבודה, ואחרים על תקופה ארוכה יותר. בברית החדשה מצוין כי העבודות נמשכו 46 שנה. ממצאים ארכאולוגיים, כגון מטבעות מתאריך 17/18 לספירה, מעידים שחלק מהבנייה נמשכה גם אחרי מותו של הורדוס.
המקדש כלל את ההיכל ואת העזרות שסביבו. העזרות שימשו למוסדות המקדש ולעבודות תחזוקה. החצר החיצונית נקראה "עזרת נשים" והיו בה התאספויות ציבוריות וקריאת תורה.
המקדש עצמו התפלש לשלושה חלקים עיקריים: האולם (אולם), ההיכל (החדר המרכזי) והדביר (קודש הקודשים), החדר הפנימי ביותר אליו נכנס רק הכהן הגדול ביום הכיפורים. קיימות סתירות במקורות לגבי מידות המבנים, והדבר נידון בין המשנה ליוסף בן מתתיהו.
המקורות המתארים את המקדש הם המשנה (מסכתות מידות, תמיד, יומא ושקלים), כתבי יוסף בן מתתיהו, ממצאים ארכאולוגיים וניתוח אדריכלי. יש הסכמה חלקית: חלק מהחוקרים סומכים יותר על המשנה לגבי פנים המקדש, ואחרים מעדיפים את תיאורי יוסף לגבי המתחם החיצוני. יש גם גישות שמשלבות את כל המקורות כדי להסביר שינויים תקופתיים.
לפי הממצאים הארכאולוגיים, היקף חומת הר הבית בתקופת הורדוס היה גדול ממפורט במשנה ובכתבי יוסף. בחומה היו שערים רבים: לפי המשנה חמישה שערים מרכזיים, אך יוסף מדבר על ארבעה שערים במערב. מחוץ לחומה הייתה "רחבת הבית" ושוק פעיל שבו נמכרו בעלי חיים וגם הוחלפו כספים לצורכי פולחן.
אזור הגבול בין החלק המקודש לשאר הרחבה סומן בסורג שעליו הוצמדו שלטיי איסור כניסה לנוכרים. לוחות כאלה נמצאו בחפירות.
מעבר לסורג הייתה עזרת הנשים, שהיא חצר ציבורית גדולה. בפינותיה היו לשכות שונות למטרות מעשיות, ולמערב ממנה הוביל "שער ניקנור" ל"עזרת ישראל". במשנה תוארה אי־הפרדה בין גברים ונשים בעזרה, בעוד שיוסף מציין הפרדה שנוצרה עם הזמן.
הסטיו המלכותי (בזיליקה בסגנון רומי) שימש כמרכז מסחרי ושיפוטי. הורדוס בנה קשתות, שערים ומעברים להקלת הגישה. קשת רובינסון וקשת וילסון שרדו בחלקים, וניתן לראות שאריות שלהן במקומות שונים בחומת הכותל המערבי. מתחת לסטיו היו מעברים וכניסות לכוהנים אל מקוואות הטהרה (מקווה = בריכה שנועדה לטהרה לפי ההלכה).
בסיכום, שיפוץ הורדוס שינה באופן דרמטי את מראה הר הבית. התיעוד מגיע ממספר מקורות שמשלימים או מתנגשים זה עם זה, והארכיאולוגיה עוזרת להשוות בין התיאורים.
'''מקדש הורדוס''' הוא השם למקדש הגדול שהורדוס בנה ושיפץ בהר הבית. (מקדש = מקום תפילה מרכזי ליהודים.)
הורדוס החל לבנות בערך בשנת 19 לפני הספירה. הוא רצה להרחיב את המתחם ולעשותו מפואר. אלפי פועלים עבדו שם, וגם כהנים (כהן = איש שמשרת במקדש) עזרו בבנייה.
הורדוס הרחיב את הר הבית והפך אותו לפלטפורמה גדולה. הוא בנה חומות, שערים וקשתות. חלק מהקשתות נראים עד היום, כמו קשת רובינסון.
העבודה החלה בזמן הורדוס. יש מחלוקת מתי היא הסתיימה. עדויות ארכיאולוגיות מראות שעבודות מסוימות נמשכו גם אחרי מותו.
המקדש כלל חצרות וסידור של חדרים. החצר החיצונית נקראה "עזרת נשים". המקדש עצמו התחלק לשלושה חלקים: האולם, ההיכל והדביר. (דביר = החדר הפנימי ביותר.) הכהן הגדול נכנס אל הדביר רק ביום הכיפורים.
סביב הר הבית הייתה חומה גדולה ובתוכה שערים רבים. מחוץ לחומה הייתה רחבה עם שוק. על הסורג שהפריד בין החלקים היו שלטים שאמרו שנוכרים לא יכנסו.
הסטיו היה מבנה גדול בסגנון רומי. שם היו שווקים ומשפטים. הורדוס בנה מעברים מיוחדים כדי להוביל אנשים ישירות אל הסטיו.
היום אפשר לראות שרידים רבים מהר-הבית ומקשתות שהורדוס בנה. אלה עוזרים להבין איך המקום נראה אז.
תגובות גולשים